נמשך ע"י בחי' יסוד ז"א בחי' יוסףקלב צדיק עליוןקלג שז"ע תוס' מרובה על העיקר, ובחי' זו זהו בחי' צדיק שלמעלה מבחי' ישר רגל ישרה, ועמ"ש מזה בת"א בביאור ע"פ זכור את יוה"ש לקדשו השניקלד, ומענין צדיק וישר ע' בזח"ג אחרי דנ"ט סע"א צדיק וישר דכר ונוק', וכן יש לפרש זה על חו"ב כו').
ומה שנק' מהלכים דוקא כשירדה הנשמה למטה בגוף ונה"ב ולא קודם ירידתה שאז נק' בשם עומדים לבד וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניוקלה, הענין הוא דהנה אנו רואים שכח הצומח מלובש בארץקלו דוקא ולא בשמים שבשמים לא יהי' שום צמיחה כו' והיינו לפי שנעוץ תב"סקלז, או ע"ד שאנו רואים שהמאכל שהוא צומח מחי' את האדםקלח שהוא למעלה ממנו הרבה במדרגה, והיינו לפי שמה שהמאכל הוא למטה ממנו לפי שכל הגבוה יותר יכול להשפיל יותרקלט ונפל בו ניצוץ היותר עליון כמ"ש במ"א, ע"כ יש בכחו להחיות את האדם לפי ששרשו הוא למעלה, כי קליפה קדמה לפריקמ ג"כ מטעם הנ"ל. וזהו שאין אדם רואה מתוך הלובן שבעין אלא מתוך השחורקמא דוקא, כי יתרון האור הוא מן החשךקמב דוקא, וכן אנו רואים שהמים כשבוקעין את עפר הארץ אז נעשים מים חייםקמג, אבל מי הים אינו נק' מ"חקמד רק ע"י שבוקעין עפר הארץ דוקא אז נק' מים חיים, וכך עי"ז שירדה הנשמה למטה בגוף ונה"ב שהוא בחי' חשך והסתר ואתכפי' סט"א עי"ז נעשה יתרון האור, וזהו מ"ש נר הוי' נשמת אדםקמה, והיינו שכמו שהנר מאיר את החשך כך הנשמה שירדה למטה נק' בשם נר שמאירה את נה"ב ומהפך את החשך לאור, ולכך