כאן בדין דבהרת ג"כ ספיקו טהור ואינו טמא כ"א כאשר נודע לנו ברור שהבהרת קדמה לשער א"כ נמשך ע"י השער לבן שבתוך הבהרת יניקה לקליפות אכן אם ספק שיכול להיות שהשער לבן קדמה לבהרת וא"כ השער לבן הוא מקדושה כנ"לצה, ואף שהוא ספק שאינו שקול כמ"ש התוס'צו שאין דרך שיצמח השער לבן קודם הבהרת עכ"ז ספיקו טהור (וכמו בספק טומאה בר"ה טהור אף שאינו ספק שקול, ולהפך ברה"י טמאצז אף שהספק אינו שקול ונראה יותר שהוא טהור אעפ"כ ספיקו טמא כו') ומפני שהוא גזירת הכתוב כך שאם לא נודע לנוצח שהבהרת קדמה אינו טמא כלל, או שאינו נמשך מזה יניקה לקליפות כו', וזהו קוב"ה אומר טהור שהוא מבחי' שלמעלה בהשגהצט שמאיר בג"ע, והמתיבתא דרקיע שהם ע"פ ההשגה מבחי' רקיע הנ"ל אמרו טמא כי כל ספיקא דאוריי' לחומרא, ואף שזכו לגילוי זה שלמעלה מהשגה שהוא בחי' קוב"ה אומר טהור (וזהו ענין גם מ"ש בזהר קוב"ה אתי לאשתעשעק עם צדיקייא בגינתא דעדן שהוא בחי' הברק שמאיר בג"ע שלמעלה מן ההשגה) אעפ"כ לא ידעו טעם הדבר עד שאמרוקא מאן נוכח רב"נקב דאמר רב"נ אני יחיד בנגעים יחידקג באהלות, פי' יחיד הנה סנהדרי גדולה היו של שבעים ואחדקד שנא' אספה לי שבעים איש מזקני ישראלקה ומשה על גביהם, הרי שבעים ואחד, ולמדו כן לדורות שיהיו ע"א סנהדרין והי' אותו שכנגד משהקו מופלא שבסנהדריןקז, והנה כתי' ויאצל משה מן הרוחקח אשר עליו ויתן על ע' איש הזקנים והיינו שהשבעים היו כנגד משהקט כמו ערך אצי' לגבי המאציל, ולא כמו הנבראים נגד הבורא כי הנבראים הם מאין ליש רק כמו אצילות לגבי המאציל שהוא ענין העלם וגילוי שיצא לגילוי מתוך ההעלם וכמו במשה והזקנים שנאצל ההארה מבחי' משה ונתגלה על ע' הזקנים, וע"פ הקבלהקי הנה ע' זקנים הם בחי' ז"ת דבינהקיא וכ"א כלול מיו"ד היינו ע', ומשה הוא בחי' יסוד דאבאקיב בחי' חכמה, והנה השראת