תפב

יבנה^כו וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה^כז רחמים וחסדים הם מקור העולם, וכמארז"ל בתחילה עלה במח'^כח לברוא את העולם במה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת החסד מדתו של אברהם^כט וכמ"ש בהבראם באברהם^ל, ראה שאינו מתקיים שיתף עמו מדתו של יעקב מדה"ר^לא וכמארז"ל על השמים נטל אש ומים ופתכן^לב זה בזה ולא הוה גלדא^לג עד דאגלידא ברוחא עילאה שהיא מדתו של יעקב, וזהו חג"ת, ונו"ה הם ענפים נצח ענף החסד והוד ענף הגבו'^לד ומצינו דעיקר ההשפעה הוא מהענפי' כמו הפירות שאינם צומחים על האילן כ"א על הענפים, וה' אלו הם עקרי המדות לכן מתניתא תנא^לה רק ה' אלו, אף שיש מדה ששית כי כל בשמים וארץ הוא רק מחבר שמים וארץ^לו שכל מה שיש בשמים יהי' בארץ והוא השפעה לבר מגופא, ואפי' הולדה שהיא בדומה לו הוא ג"כ לבר מגופא דאינו דבר חדש, והמדות העיקרים הם חמש אלו, ועבודת המלאכים הוא להמשיך מי"ה בו"ה דה' מדות הנ"ל הם ו"ה וצריכים להמשיך מי"ה דכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה דלצורך בריאת העולמות הי' צריכים לבנות מדת החסד^לז וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה רחמים וחסדים שייכי' לעולם דענין החסד שייך כשיש זולת^לח אבל בלא זולת לא שייך כלל מדת החסד וכן רחמים כו' אבל מוחין אינם שייכים לזולת כלל וכי בשביל שאין זולת לא ישכיל השכלות, ומשארז"ל ומתלמידי יותר מכולם^לט היינו להוציא מהעלם אל הגילוי, וזשארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם^מ

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org