פירושים הא' שהעולם נבנה ע"י החסד, והב' שבכדי שיהי' עולם צריך לבנות מדת החסד, שאוא"ס ב"ה הוא לאו מכל אילון מדותיא איהו כלל, וכדי שיהי' התהווות העולמות צריכין לבנות מדהח"ס שבה וע"י יומשך חיות העולם כמ"ש מכלכל חיים בחסדיב כו', ולפעמים מצינו דכתיב בדבר ה' שמים נעשויג כו' שמשמע שנברא ע"י הדבור, וכמו שארז"ל בע"מ נברא העולםיד, וכן כתי' במע"ב ויאמר אלקיםטו. אך הענין הוא שיובן ע"פ משנת"לטז בפי' והלא במאמר אחד יכול להבראותיז לפי' הא' שמאמר א' הוא מה שעלה ברצונו, והוא מאמר דבראשית בחוכמתא, כי כאשר עלה ברצונו הפשוטיח התהוות העולמות נמשך בבחי' חו"ב שיהי' נמדד ע"פ החכ' שיהי' כך ולא כך וע"י הבינה נמדד פרטי כל בחי' ההשתלשלות כו', ונת' לעיליט שלא מחשבותי מחשבותיכםכ ולכן כאשר עלה במח' תומ"י נתהוה כו', וזהו בחי' המאמר אחד שהוא מאמר כללי שכולל כל כלליות ההשתלשלות, ולכן ת"י עליו בחוכמתא שזהו ע"פ מדידת חו"ב כנ"ל, וכדכתי' כולם בחכמה עשית, ונודע כי עשית בבינהכא, ואונקלס תרגם בקדמין, היינו בחי' הרצון מה שעלה ברצונו שזהו ג"כ מכוון אחד עם בחי' המדידה דחו"ב הנ"ל, כי המדידה היא ע"פ הרצון כו' רק שהרצון כולל כל פרטיות המדידה, ולכן כוללם הת"א יותר בפירושו שמפרט בקדמין שזהו כלל כל הפרטים ומדידת דחו"ב, ואמנם גם המדידות דחו"ב ג"כ בבחי' הכלל דמאמר אחד יחשב, להיותו בחי' אחד עדיין, כי פי' אחד הוא כמארז"ל כד אמליכתי'כב למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכותכג שזהו תכלית היחוד, שהחי"ת רומז לז"ר וארץ והד' רומז לד' רוחות העולםכד, וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' לך ה' הממלכהכה איך שזו"נ שרש ז"ר וארץ, ושרש ו"ק שהם ד' רוחות ומעלה ומטה בטלים בתכלית היחוד בבחי' אל"ף אלופו ש"עכו, ועד"ז יובן ענין מאמר אחד שהוא איך שכל הפרטים שנבראו ונוצרו ונעשו אח"כ עומדים הכל בתכלית היחוד בבחי' הכלליות כמו בבחי' עקודים ששם עקוד כל האורות דיו"ד ספירות בכלי אחדכז כו' ולכן ת"י בראשית