המבריח מן הקצה אל הקצהפח הרי קצה התחתון נוגע לקצה העליון, ולכן אי' בזהר אע"ג דכתיב לא צר באל"ף עקתא דישראל מטיא להתםפט, ולא שנוגע שם כלל, דהרי כתיב שחת לא לוצ, אלא מפני שקצה התחתון נוגע לקצה העליון. והנה כתי' ושרי אשת אברם לא ילדה לוצא ושם הוא הפי' שלא ילדה כלל ואח"כ כתי' ושרי עקרה אין לה ולדצב ואי' במד"ר כ"מ שנאמר אין לה הווה להצג, ציון דורש אין להצד והווה לה, ולחנה אין לה ילדיםצה והווה לה, ושרי עקרה אין לה ולד הווה לה, דהנה פי' אין הוא האין שהוא הלא באל"ף הממלא כל החסרונותצו וכמ"ש כי אין מחסור ליראיוצז, כי הנה כתיב בערום ובחוסר כלצח, שחסר הכל שמעין עוה"ב כמ"ש כל אשר תאמר אליך שרה כו', שגילוי זה בא מחמת התבוננות דמרוב כלצט, אבל האין ממלא החוסר דכל, דכאשר מאיר ומתגלה גילוי האל"ף הרי ממילא נתמלא כל החסרונות, וזהו הרינה ממה שהלא שהוא האין הוא בבחי' לידה שהוא גילוי, אך עיקר גילוי זה יהי' לע"ל כי גלות נמשל לעיבור וגאולה ללידהק.
וזהו מ"ש שוש תשיש שמשמח אחרים שלע"ל יהי' גילוי פנימי' טעמי תורה ממילא יהי' גילוי רצון ג"כ באופן אחר ומחמת זה יגיע השמחה גם להקב"ה, וכמאמר רז"ל ע"פ ישמח ה' במעשיוקא שמח לא נאמר אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהם של צדיקים לע"ל, ופי' קוב"ה הרי ידוע דהוא מרמז על כללות השתלשלות דע"ס, וכאשר יהי' גילוי האין דכ"ע בע"ס אז יהי' בהם גילוי השמחה, וזהו ותגל העקרה והוא מהגילוי דלא ילדה, והגילוי הזה שיהי' הוא מחמת קיבוץ בניה לתוכה והוא ע"ש מ"ש ברחמים גדולים כו', כי יש ב' בחי' רחמים, אב הרחמן ואב הרחמיםקב, אב הרחמן הוא הרחמים שבסדר השתלשלות שכנגד החסד והרחמים יש מדה"ד אבל אב הרחמים הוא רחמים פשוטים שבכתר, ומחמת גילוי זה הרחמים יתגלה גילוי האין ואז יהי' השמחה שלימה בכנס"י ובקוב"ה. וזהו שייכות