(ולכאו' צ"ל מהו הראי' שהחכ' נק' אין הלא כתי' מאין תמצא אבל החכ' עצמוקיח י"ל שאינה אין, אך זהו מפני שאומר תמצא, לשון מציאה אינו שייך כ"א שהיא היא הדבר עצמה שנאבד שאל"כ אינה מציאה ואינו חייב להחזיר, וכשאומר והחכ' מאין תמצא שלשון מציאה היא על החכ' א"כ מוכרח לומר שהחכ' היא ג"כ אין כמו האין דכתר שממציא אותה כמ"ש מזה בד"ה וככה באריכותקיט, ואכמל"ב), והמשכה זו באה מחכמה עצמה היינו מבחי' הארת א"ס מה שמלובש בחכמהקכ, שיש בכח הארה זו להחיות כל העולמות וזהו הנמשך ע"י מלאכי' (והיינו שמתחילת הבריאה נמשך זה מצד כי חפץ חסדקכא הואקכב, ואח"כ באתעדל"ת תליא מילתאקכג וזהו עבודת המלאכים ונשמות קודם התלבשותם בגוף להמשיך ע"י עבודתם באהוי"ר שיומשך מחו"ב שרש בחי' אין ויש לבחי' המדות דז"א, ולכן נק' בשם עומדים שעומדים תמיד על בחי' מדריגה א' היינו שיש בזה מעלה שאינם יורדי' ממדריגתם, כמו הנשמה המלובשת בגוף שיורדת להתלבש בגוף ונה"ב שזהו ירידה עצומה כנודע ומובן, מ"מ אין להם עליה גדולה ג"כ שהרי ממשיכים רק מזיווג חיצוני דחו"ב שרש אין ויש להחיות העולמות כו'). אך הנה בחי' זיווג פנימי דחו"בקכד שהוא להמשיך בחי' אור חדש ממש, שרשו נמשך מא"א ועת"י עד א"סקכה ממש ונק' יחוד פנימי דאו"א לחדש הנשמות, היינו שיומשכו בחי' נשמות חדשות, והוא הנמשך ע"י נשמות הצדיקיםקכו דוקא, מפני ששרשם מבחי' חכמהקכז שלמעלה מהבינה (שמהבינה הוא שרש המלאכים כמ"ש בבה"ז בלקקכח דק"צ ע"ב ע"פ ברכו ה' מלאכיו גבורי כחקכט) ויסו"א ארוךקל שנמשך עד יסוד ז"א ולא כמו הבינה שרק עד הוד אתפשטתקלא, והיחוד