אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטאנב, ואח"כ ביום השביעי שבתנג ופירש"י שיש ללמוד מזה ק"ונד מה הקב"ה דלא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו מ"מ כתב בעצמו לונה שביתה אדם שהוא מעמל ומיגע עאכ"ו שצריך לשבות דשביתה הו"ע מנוחה, וזהו ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודונו פי' נתעלה הו"ע החזרת המוחין למקורן ושרשן, וישנז על כסא דשית דרגין לכורסיא ושביעאה עלייהונח, שית דרגין הם ששה מדות ושביעאה עלייהו הוא הכסא עצמו וזהו וישב הו"ע מנוחה, וזהו נכון כסאך מאז ע"י שאמרו בניך שירה אז ישיר. דהנה ישיר הוא עלאהנט והו"ע כלות הנפש לדבקה באוא"ס, אז הוא המשכה, ז' הוא ז' מדות וא'ס הוא בחי' אלופו ש"עסא, וזהו שנמשך מבחי' א"ס אלופו ש"ע למדות, וענין אז ישיר הו"ע משה ובנ"י, בנ"י הוא חלק הנפש המלובש בגוף ומשה הוא שרש ומקור הנשמה, ופי' משה ובנ"י הוא בחי' משה שיש בכ"אסב, דכאו"א מברך חונן הדעתסג והוא בחי' משה שמקשר חלק הנפש המלובש בגוף עם שרש ומקור הנשמה.
והענין דהנה שרש הנשמה הוא בחי' אז דאמרז"ל כסה"כ קדמה לעולםסד דכתי' נכון כסאך מאז, ומח' של ישראל קדמה לכל דבר א"כ נק' ג"כ אז, וזהו כגר כאזרח הארץסה אזרח פי' תושב מאז ומקדם וכתי' כל האזרח בישראלסו א"כ הרי ישראל נק' אז, דהנה השבירה הי' בז"ת דשםסח ס"גסז עולם התיקון הוא שם מ"הסט המבררעא,