שהוא נחשב בכלל מח' וזהו דיבור שבמח', וזהו"ע ד' רבתי דאחד, שהוא דיבור כנ"ל מ"מ הוא בכלל מח', וגם ד' הוא ד' מחנות שכינהלב וד' חיות המרכבהלג פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם שהם מקור כל סדר השתל', דפני ארי' מקור כל החיותלד ופני שור מקור כל הבהמותלה ופני נשר מקור כל העופותלו ופני אדם מקור שכלים הנבדליםלז.
והנה עצם תי' אחד ארז"ל כד אמליכתי'לח למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם תו לא צריכנא, וזהו תי' אחד ח"ד מורה על ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולםמ אף שנעשו ז' רקיעים כו' מ"מ בטלים לא"סלט אלופו ש"עמא, ולכאו' צ"ל איך יצדקו שניהם כא' שנתהוו במציאות ומ"מ בטלים, אך הענין הוא דהנה דיבור למעלה אינו דומה לדיבור למטהמב, דלמטה הדיבור הוא נפרד מהאדם, אבל למעלה הדיבור הוא מתאחד עם אלקות וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלאמג, לית אתר פנוי מני'מד, אין לך דבר שחוץ ממנו, וא"כ אינו שייך שיהי' נפרד ולהיכן נפרד וא"כ גם הנבראים שנתהווה מהדיבור אינם נפרדים כ"א בטלים לאלקות. וביאור הענין דהנה דכשנתבונן היטיב יובן איך שהדיבור באדם ג"כ אינו נפרד*45, ויובן מפעולתו על העצם כמו השפעת הרב לתלמיד שהוא בדיבור ועי"ז הוא מתקשר אל הרב כ"כ עד שבענין הרב יש בכוחו למס"נ ושוכח על עניני עצמו לגמרי והוא מפני שנוגע למקור המשפיע, וכן הוא בתורה הנגלית ג"כ שארז"ל אבידת אביו ואבידת רבומה אבידת רבו קודמת כו' שרבו שלמדו חכ' מביאו לחיי עוה"ב, והרי הבן שרשו