בבחי' חכ'קלג וכמ"ש אאלפך חכ'קלד ורבבות הם בכתרקלה, וזהו ואתא מרבבות קדשקלא ששרש האותיות הם מבחי' רבבה, לפי שאותיות הם בחי' אחרונה בחי' מעשה כו' (ויש עוד הרבה משלים ע"ז כמו מענין אותיות החותם שאינם ניכר היטב כ"א ע"ג שעוהקלו דוקא וכן מענין פני ארי' ופני שורקלז שלמעלה פני ארי' הוא למעלה מבחי' פני שור כו', ואעפ"כ למטה נעשים מבחי' פני ארי' חי' טמאהקלח כו', אלא שזהו כחותם המתהפךקלט כו', וכן מענין המשכת טפה גשמי' דוקא שנמשכת מעצמי' המוחין שלמעלה מבחי' השפעת השכל בדבור וכמ"ש בד"ה הקבצו ושמעו בני יעקבקמ כו', וש"נ, וכידוע) וזהו שהמצות נק' בשם זריעה, והיינו כמו למשל הזריעהקמא שרוב מיני זריעה הוא זרעוני גינה שאין נאכלין שהוא רק גרעין שאין בו שום טעם מאכל וכשזורעין הגרעין בארץ ומתלבש בו כח הצומח שבארץ יצמח מזה פרי מאכל הגם שלא הי' עצם הגרעין בחי' מאכל כלל, וגם בתבואה מתוסף הרבה וכנ"ל, וכ"ש נטיעה שהגרעין שנוטעין אין בו ממהות האילן כלל, ואעפ"כ אנו רואים שע"י שנוטעין הגרעין בארץ נצמח ממנו אילן עם פירות שיש בהם טעם ותענוג כו' וע"כ צריך לומר שיש בהגרעין בהעלם כל מהות האילןקמב שהרי בלתי גרעין לא הי'
בבוך 1108 בסיום המאמר נרשם:
מ"ש אאלפך חכ', א"כ גם אאלפך בינהח, ולמה נת"ל שמאה בבינה ששם התגלות עת"י, י"ל שבינה שבאצי' הוא תרדל"מט עם החכ' לכן שם גם בבינה אלפי', אבל ענין מאה זהו כמו שאימא מקננא בבריאהי, שאם היות שגם שם התגלות עת"י בבחי' בינה זו, מ"מ הלא נודע שבמ"א נת' שכערך ההפרש שבין בריאה לגבי האצי' כן ההפרש בין חכ' לבינהיא מטעם זה כו', וא"כ לא יקשה כלום מדוע מאה בבינה כו'.