נברא העולםיג, וכמארז"ל לא בעמל ולא ביגיעה בראיד כו' כ"א במאמר כו', ואיך נק' בשם מלאכה, שהרי דבור אינה מלאכהטו. ולהבין זה צ"ל ההפרש בין מחשבה לדבורטז, שאנו רואים שהמח' מתאחדת יותר עם כחות הנפש שהרי המח' היא לבוש הפנימייז כו' וא"א לחשוב שום שכל בלתי מח' כו', משא"כ הדבור נעשה נפרד ויוצא לחוץ, שהדבור יוצא לאויר העולם כו', ועד"ז יובן למעלה שרש ההפרש בין מח' לדבור שלכאו' הדבור הוא בחי' נפרדיח כב"י, אך באמת א"א לומר כן למעלה ח"ו שהרי אין לך דבר שחוץ ממנו וכמשנ"ת בסש"ביט, שמאחר שאת השמים ואת הארץ אני מלאכ, ולית אתר פנוי מיני'כא א"א לומר שהדבור הוא בחי' נפרד ח"ו, וא"כ כשנאמר שהדבור אינו נפרד כלל, איך נתהוו מבחי' הדבור עולמות הנפרדים כעוה"ז הגשמי, אלא עכצ"ל שבחי' הדבור עליון נתצמצם בכמה בחי' צמצומים צמצום אחר צמצום, עד שנתהוה בחי' דבור שיוכל להתהוות מבחי' דבור זה נבראים נפרדים דעשי' שלמטה כו', וזהו מ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנוכב, פי' וענין הדמות הוא דמיון לבד, ואינו עצם הדבר כמו שהוא, וא"כ פי' כדמותנו שזהו רק כדמיון הדבר שלמעלה ולא כמו הדבר שלמעלה עצמו, והיינו שעלמא תתאה היא רק כגוונא דעלמא עילאהכג, ולא כמו עלמא עילאה עצמה כו' והיינו שכמו שיש ד' פנים פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם בבחי' המרכבה כו' כמו"כ נתהוה למטה ג"כ ד' פנים, אדם שלמטה שרשו מבחי' פני אדם, וארי' שלמטה שרשו מבחי' פני ארי' כו' וכן שור ונשרכד כו', אמנם הנה מ"מ מה שנברא למטה הוא רק דמות לבד לגבי בחי' שרשם ומקורם בחי' ד' פנים שלמעלה, וכן אפי' המצות שלמטה שנתלבשו בדברים גשמים הם רק כמו דמותכה גבי בחי' מצות שלמעלה כמו לגבי תפילין שלמעלה היינו מה