מעצמיות בחי' ח"ס כמו שצהיבת הפנים בא משכל חדש דוקא כמו שמצינו בר' אבוה שצהבו פניו מחמת שמצא תוספתא חדתאלט שמכח החידוש שנתחדש לו ממקור השכל הוא בחי' ח"ס בחי' משכיל בא לו צהיבת הפנים כו') ועד"ז יובן ענין הציץ שהוא בחי' אסתכלותא דעלמא עילאה בעלמא תתאהמ דהיינו בחי' הארת פנים ע"י בחי' עיינין (היינו בחי' ההסתכלות הנ"ל בחי' ראיה כו').
(ב) וביאור הענין הנה כתי' כי עין בעין נראהמא כו', פי' עין הוא לשון נבואה כמ"ש עין יעקבמב שהוא בחי' נבואה (כמארז"ל במד"ר תצוה פל"חמג, אין עין אלא נבואה) וע"ד שארז"ל ראתה שפחה על היםמד מה שלא ראו כו' שהוא ג"כ בחי' נבואה שנק' בשם ראי', (וכמו שאמר שמואל על עצמו אנכי הרואהמה וכמ"ש כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה (ש"א ט' ט'), והיינו כי נבואה הוא בחי' גילוי ההעלם, וכמו בענין האתונות שנאבדו לקיש אבי שאול (בש"א ט'מו ) שאמר לו שמואל שנמצאו האתונותמז, שגילה לו מה שהי' נעלם ממנו, וכן ענין ראתה שפחה
נרשם בשולי היריעה:
ע'ד בס' הדרת מלךה דצ"ב סע"או בשם הע"חז בענין הסתכלות מצחא דז"אח או או"א בעתיקא והב' הוא הסתכלות עתיק בהם, ושם אם ההסתכלות הוא במצח או בעיינין, ושם הסתכלות עין א' או ב' עיינין, ומזה יובן משנת"ל ספ"א ענין הסתכלות דעלמא עילאה בעלמא תתאה ע"י בחי' עיינין ובחי' ש"ע נהורין שביאר בהדרת מלך דצ"ב ע"בט.