שהנשמות ומלאכים שבעלמא דאתכסיא נק' בשם נונילז ימאלו ע"ש שהם בטלים בתכלית במקור חיותם הוא האין אשר מהוה אותם וא"י ליפרד ממנו כלל כמו דגים הגשמיים שמיד שפורשיםלח מן המים ה"ה מתים מפני שנפסק קבלת חיותם כו', שמוכרחים להיות תמיד במקום הווייתם דוקא, מפני שהם נבראו באופן כזה. (ובזה יתורץ דלכאו' שרש ענין שם בריאה הוא שנעשה יש ודבר נפרד, פי' כי ענין בריאה הוא דבר חדש מה שלא הי' תחלה, כמו ואם בריאה יבראלט שפירושו, שאם כבר נברא פה לארץ, א"צ שיברא כעת, ואם לא נברא עד עכשיו יברא היינו שיהי' דבר חדש מה שלא הי' עד כה, ועד"ז יובן ענין בריאת יש מאין, היינו כי אצילות הוא בחי' גילוי ההעלםמ כו' כנודע וכמ"ש במ"א, וא"כ אין זה דבר חדש כלל, כ"א בריאה הוא דבר חדש, היינו שיהי' מציאת איזה דבר שא"ז גילוי ההעלם כ"א נברא להיות מציאות יש ודבר מאיןמא ואפס המוחלט, וכמ"ש מזה במ"א באריכות, ולפ"ז בדגים שבים עד"מ שהם נבראים בע"ג נמצאים ליש ודבר נפרד, כמו הנבראים שנבראו ונוצרו ונעשו ביבשה, ועכ"ז נמצא בהם בחי' הביטול כ"כ עד שכאשר יפרדו ממקום הוויתם היינו מבחי' האין המהוה אותם הם מתבטלים לגמרי שזהו לכאו' היפך בחי' המציאות והפירוד שזהו שרש ענין בחי' התחדשות הבריאה כו'. אך ע"פ הנ"ל יתורץ זה שנבראו באופן כזה פי' שנתחדשו מאין להיות מציאות יש חי באופן כזה דהיינו שיהי' מובלע תמיד בבחי' האין המהוה אותו אז יהי' בו חיותו שיורגש ענין מציאותו שזהו פי' וענין חי כו', משא"כ כאשר יובדל ממקורו הוא האין נפסק חיותו הוא בחי' הרגש עצמותו היינו בחי' חיות שלו, והגוף קיים רק בלתי חי (כי הגוף יש לו שרש בפ"עמב ושרשו מבחי' הרשימומג ובמ"א נת' שזהו בחי' סוכ"עמד כמ"ש במ"א). ועד"ז יובן במלאכים ונשמות דבריאה שהם הנק' בשם נוני ימא שאםמה היות שהם נבראים