כי אד' הוא א'צא דיןצ ויהודה הוא בחי' ש' הוי'צב כי כל הד' אותיות דש' הוי' נמצאים ביהודה* והיינו שע"י בצלאל ואהליאבצג נמשך בחי' ש' הוי' בש' אד' וש' אד' וש' אלקים הכל בחי' אחתצד. וזהו דכתיב בפ' ויקהל ראו קרא הוי'צה בשם בצלאל, פי' שבצלאל קרא והמשיך בחי' ש' הוי' בשם דהיינו ש' אד'. והנה זה הי' ע"י בהמ"ק ומשכן כו', ועכשיו אנו ממשיכים זה ע"י הדעת הוא בחי' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים כולא חד בלא פרודא כלל, שמה שנראה העולם ליש ודבר נפרד זהו לעינינו אבל באמת כולא קמי' כלא חשיב ממש לגבי ש' הוי' בחי' הי' הוה ויהי' כא' שהוא בחי' ביטול הזמן בעבר הוה ועתיד, וכן הוא ביטול המקום כי שניהם מחודשים מאין לישצו כו', ועי"ז ממשיכים גילוי ש' הוי' בשם אלקים כו'.
*)
המשך להגהות (ראה לעיל ספ"א והערה ב) ולא נרשם מקומו בפנים ואולי שייך כאן:
ואולי י"ל שאות ד' שבתיבת יהודה זהו מש' אד' להורות על בחי' שילוב ש' אד' בהוי'כא, וכמ"ש בלק"ת בביאור שובה ישראל הא' שזהו כלל בפע"ח שאות הראשון גוברכב, וביהודה ג' אותיות קודם הד', וזהו ע"י בצלאל המשכת ש' הוי' בש' אד', וש' אד' לא יסתיר כו', ומ"מ הי' צ"ל אתו אהליאב משבט דן כי כאן המכוון שיהי' יראה את פני האדון הוי'כג כמארז"ל לראות בשתי עיניוכד בחי' יחוד ב' השגחות, ולכן הי' צריכים גם אהליאב משבט דן שזהו ד"ת, והוא אתו היינו את בצלאל היינו שילוב ש' אד' בהוי', ולא ש' הוי' בש' אד' שאז ש' אד' גובר שמזה נמשך ההסתר כ"א שילוב ש' אד' בהוי' שיומשך הגילוי במשכן ומקדש כו' וע' לקמןכה המובא מלק"ת מביאור כי תשמע בקול, ובלק"ת בד"ה ביאור שובה הנ"ל.
אך א"א לומר כן שהרי יהודה וש' אד' שניהםכו במל'כז, רק י"ל שיהודה הוא ע"ד בחי' ש' אלקי' כמו שנת' בפי' הראשון דהוי' הוא האלקי' שהצמצום הוא בכדי שיוכל להיות ההתהוות, בד"ה שובה ישראל הראשוןכח, ולכאורה זהו כמו בבריאת העולם שזהו ג"כ ע"י ש' הוי' וש' אלקים, אך המעיין בת"א ד"ה וידבר אלקי' ואראכט זהו בחי' יחוד הוי' ואלקים, וש' אד' הוא כמו סתם ש' אלקים.
וע' בסידור בד"ה אד' שפתי תפתחל ש' אד' א' דין כמדומני שא' ממתיק הדין דאד' ולפ"ז הי' מתאחד עם משנת"ל שיהודה זהו כמו שילוב ש' אד' בש' הוי'.