יהללו את ש' הוי' כי הוא ציוה ונבראוכח מאליו כמ"ש בלק"ת בד"ה קול דודיכט, וזהו מהוי' היינו מבחי' הארת ש' הוי' ולא עצמיות ש' הוי', ומ"מ נק' מהוי' לפי שמה שהוא אמר ויהי דהיינו המאמרות דש' אלקים זהו עצמו מה שהוא ציוה ויעמודל שזה קאי על ש' הוי' כמ"ש ש' הוי' צוה כו' ויעמידם לעד לעולםלא, לכן נק' מהוי' כו') אבל יראו את ה' קדושיו קאי על בחי' יר"עלב דהיינו יראה הנמשכת מהתבוננות עצמותו ית', איך שלך ה' הגדולהלג שמדת הגדולה בטל וטפל לך כו' (ופי' לך ה' הגדולה כמארז"ל ברכות דנ"ח ע"א הגדולה זה מע"ב שבחי' גדולה זו בטל וטפל לך כי גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקרלד שלגדולתו העצמיות אין חקר כלל כדפי' בת"א בד"ה וישט המלך לאסתר דקנ"ז ע"בלה, שגדולה זו הוא ענוה והשפלה, ולכן לך ה' הגדולה שבחי' גדולתו זו בטל וטפל כו'), וזהו יראו את ה' קדושיו היינו שהוא טפל לבחי' הוי' וכמו שארז"ל את בשרולו את הטפל לבשרולז כו', ופי' קדושיו הוא בחי' המצות וכמו שאנו מברכים על כל מצוה אשר קדשנו במצותיו שהם מבחי' קדש העליון, וע"י המצות מגיעים לבחי' יראו את ה' וכמו שארז"ל במשנה סוטהלח קדושה מביאה לידי ענוהלט וענוה מביאה לידי יראת חטא, (וכמ"ש בפ' ואתחנן ויצונו ה'מ לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו), והנה בפי' מצוה יש שני פירושי', א' לשון ציווי כמו צו את בנ"ימב, והב' ל' צוותאמא וחיבור וכמו שארז"ל בפ"ק דברכות ד"ו סע"ב כי זה כל האדםמג כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה.
ב) ולהבין פי' וענין מצוה לפי' הב' שהוא בחי' התחברות, הענין הוא דהנה ארז"ל בשבת פ"ט דפ"ח ע"א, ע"פ ויהי ערב כו' יום הששימה, תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וא"למד כו', וכן איתא במד"ר בראשית פ"המו ובבשלח פך"אמז לאיתנו לתנאומח, וקרי"ס הי' הקדמה למ"תמט כנודע,