שאלף הוא ר"ת ארורקח, אבל ב' הוא ר"ת ברכה, וא"כ לפי"ז אינו מובן למה מ"ת פתח בא', אך הענין הוא דהנה אלף הוא בחי' גבוה מאד שא' הוא ראש לכל אותיותקט, אלף הוא בחי' פלאקי בחי' כתרקיא ולכן לפי שהוא בחי' גבוה מאד ע"כ אין תופס שם מקום כלל כדכתי' שממית בידים תתפשקיב והיא בהיכלי מלך לפי ששם כחשיכה כאורהקיג שוין, וזהו שא' ר"ת ארור היינו שאפי' ארור שהוא סט"א יכול ג"כ לקבל יניקה משם לפי שאין תופס שם מקום כלל, ולזה ברה"ע התחיל בבית שהוא סימן ברכה, ברכה הוא בחי' חכמהקיד, וזהו שת"י בראשית בחוכמתאקטו, בחכ' יבנה בית בחכ' יבנה בי"תקטז, ונודע כי בבחי' חכ' שם יש בחי' בירור שאינו נמשך כ"א למקום הראוי דוקא, ומ"מ במ"ת התחיל בא' והיינו מאחר שהי' ברה"ע ע"י אות ב' שהוא סימן ברכה כנ"ל, ורומז לבחי' החכ' שבחכמה אתברירו כנודע, לכן אפי' כשנמשך אח"כ מבחי' א' אינו יכול להיות משם יניקת החצוני' לפי שהמשכה זו אם היותה מבחי' גבוה מאד נעלה כו', מ"מ הנה גם זה נמשך ע"י חכ' דוקא, שמשם אינם יכולים לקבל כנ"ל, וזהו ג"כ שדרשו כנ"ל א"ת מה אלא מאה והיינו שע"י מה שהוא בחי' ביטול בחי' חכ' יכול להיות נמשך גם בחי' א' ולא יהי' מזה יניקת החיצוני' כלל לפי שהמשכה זו נמשך ע"י בחי' מה שהוא בחי' חכ', וגם זה אמת כי כדי להמשיך בחי' א' צריך לברך מאה ברכות דוקא, שע"י מאה דוקא עי"ז ממשיכים את הא' כו' לפי שמאה הוא בחי' בינהקיז והתגלות ע"י הוא בבינהקיח כידוע כו'.
(ד) והנה המאה הברכות הנ"ל הוא בדבור, ובכלליות ענין מחדומ"ע הנה הדבור הוא ביצירהקיט כנודע, וא"כ ע"י מה יהי' המשכה מהעלם אל הגילוי למטה הנה הוא ע"י מעשה המצות, דהנה כל מצוה צריך לקיים בבחי' מח' ודבור ומעשהקכ, לפי שיש ג' עולמות בי"ע וכמ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו