מחמת שהגשמי הוא מסך מבדיל ומפריד היחוד עליון, היינו דבחי' יחו"ע כו', וזהו כי עין בעין יראוסז, שעין הוא בחי' נבואה גילוי ההעלם כו' שיאיר בחי' גילוי ההעלם דעין דלעילא בחי' יחו"ע היינו מה שאצלינו בהעלם, בעין דלתתא היינו בבחי' ביטול היש, שבבחי' ביטול היש יאיר ויתגלה בחי' ביטול אמיתי.
והנה פסוק זה דכי עין בעין יראו, קאי על לע"ל שהרי אמר אח"כ בשוב כו', ופירושו שבגשמיות במקוםסח העוה"ז יומשך אור עליון, ועז"נ נפלה ולא תוסיף קוםסט, פי' קום הוא מלשון הגבהה ועלייה מלמטה למעלה כענין עליות העולמות בשבתע ויו"טעא דהיינו שילוב אד' בהוי', וכמ"ש בשבת שבת להוי'עב שהוא השביתה והעלייה בש' הוי', כי ששת ימים עשהעג הוא בחי' ירידת החיות להוות כלליות הנבראים, ובשבת הוא השביתה והחזרה למקורה כמ"ש בכ"ד, וזהו כי בו שבתעד, שז"ע שבת להוי', וכן יו"ט נק' מועדי הוי'עה, ובבחי' זו של קום לא תוסיף עוד, אלא שיהיו המשכות מלמעלה למטה ובמקום החשך דעכשיו שם ישכון אור א"ס ב"ה, והיינו כמארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה כו' אלא צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינהעו, דודאי אין ר"ל שיהי' ביטול האברים הגשמי', דא"כ מאי קמ"ל שאין בו אכו"ש, שהרי הנשמה קודם בואה לגוף ג"כ לא הי' שייך בה שום דבר מעניני עוה"ז ואכילה ושתי', אלא ודאי שעוה"ב הכוונה על תחה"מ (ולא על ג"ע עולם הנשמותעז שאין זה רבותא כלל) שיהי' גוף ואברים ועכ"ז לא יצטרכו לאכו"ש, ולפ"ז