וטעם הדבר בהמשנה כ"א ע"י ריבוי יגיעה והיינו ג"כ מפני שהאותיות מסתירים, כמו"כ יובן למעלה שש' אלקים הוא בחי' האותיות שזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינומז, עיר אלקינו הוא בחי' צירופי אותיות הדבור שתי אבנים בונות שתי בתים שלשה אבנים כו' כמ"ש בס"ימח, ומפני שהאותיות מסתירים לכן יכול להיות יש ודבר נפרד, אבל אם הי' ההתהוות רק מש' הוי'*49 לא היו מתהוים הנבראים בבחי' יש ודבר נפרד כי ש' הוי' הוא בחי' הי' הוה ויהי'מט, ולכן הגם כי עיקר הבריאה הוא מש' הוי' שש' הוי' הוא מקור כל ההתהוות אעפ"כ נא' כי הוא צוה ונבראו ממילא כו', אבל בש' אלקי' נא' בראשית ברא אלקים שברא הוא לנוכח בחי' כח הפועל בנפעלנ כי להיות הבריאה ליש ודבר זהו ע"י ש' אלקים דוקא כנ"ל, ומצות לייחדו היינו לייחד ב' השמות ה' ואלקי', וזהו וידעת כו' כי הוי' הוא האלקים כולא חדנא כי מה שנראה העולם ליש ודבר נפרד זהו לעינינו מצד בחי' ש' אלקים המסתיר כנ"ל, אבל באמת מצד בחי' ש' הוי' כולא קמי' כלא חשיבנב והי' והוה ויהי' כא', וזהו מ"ש אני ראשון ואני אחרוןנג ומבלעדי אין אלקים (אני ראשון לפני ההשתלשלו' ואני אחרון לאחר כל ההשתל' ומבלעדי באמצעיתאנד אין אלקי' שאינו מסתיר רק לעינינו כו'), וזהו מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש פי' תחת השמש הוא בחי' שם אלקים, דהנה אף אם יודע בש' אלקים דהיינו ענין הבריאה בראשית ברא אלקים מה יתרון בעמלו שזהו כמו פרעה שאמר לא ידעתי את הוי'נה, אבל מש' אלקי' ידע שהרי יוסף אמר לו אלקים יענה את שלום פרעהנו, ומשה הודיע לו גם בחי' ש' הוי' בחי' הי' הוה ויהי' וע"ז אמר לא ידעתי כו', ועיקר מצות היחוד שנצטוינו ליחדו הוא יחוד ב' השמות כי הוי' הוא האלקים כולא חד בלא פרודא, וז"ע יציאת מצריםנז לצאת מהמצרים וגבולים דש' אלקים ולידע שהוי' הוא האלקים כו', וזה הי' כללות ענין המשכןנח היינו המשכת גילוי ש' הוי' בשם אלקים, הגם כי בברה"ע הי' ג"כ ע"י