וא"ו)ובכ"ז יובן מה שקרי"ס נק' זיווג כמארז"ל קשה לזווגם כקרי"ס שמשמע שקרי"ס נק' זיווג, שלכאו' א"מ מהו ענין קרי"ס לזיווג, אך הענין יובן ע"פ משנ"ת בד"ה אז ישירקמה דהתו' נק' מאורסה לפי שהתורה נק' ראשית כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו*146, שראשית הוא בחי' מקבלקמו, אבל נש"י, ישראל לי ראשקמז, הם ממשיכים בתורה מבחי' אשר בחי' תענוגקמח עליון שהוא למעלה מהחכמה, וכן מארז"ל במד"ר הנ"ל כנס"י הוא בן זוגך לשבת שזהו דבור זכור את יום השבת לקדשו שלכאורה א"מ הלא שבת מקדשא וקיימא כנ"ל, אלא שזהו ג"כ מטעם הנ"ל שבתורה, שהרי השבת נק' ג"כ שבת בראשית (בגמ' נדרים דף ע"חקמט), וכמ"ש בתשובת הרשב"א שששת ימים עם השבת נקראים ז' ימי ההיקףקנ, ולכן כל שבת נק' שבת בראשית, והגם שמקדשא וקיימא שהוא בחי' קדש בחי' חכמהקנב, ולא כמו יו"ט שנק' מקרא קדשקנא נה"י דאבא מתלבשים במוחין דאימא שזה תלוי בישראל כמ"ש אשר תקראו אתם חסר כתיב כנ"ל, משא"כ שבת מקדשא כו' שהשבת הוא בחי' קדש בעצם היינו בחי' מוחין דאבא כמ"ש ושמרתם את השבתקנג כי קדש היא, וזה אינו תלוי בישראל כלל שלכן מברכין רק מקדש השבת בלבד ולא מקדש ישראל והשבת, מ"מ מאחר שנק' שבת בראשית הרי השבת ג"כ בחי' מקבל, וישראל לי ראש ל' דכרקנד הם משפיעים בשבת וכמ"ש לעשות את השבת היינו להמשיך בשבת מבחי' אשר, הוא בחי' תענוג עליון שלמעלה מהחכמה, וז"ע מאה ברכותקנה א"ת מ"ה אלא מאהקנו, תוס' בחי' אלף כו', שמברכי' על הבירורי' שמבררי' ומברכים אקב"וקנז, שמהם נמשך בשבת הענג מבחי' אשר תענוג עליון, (וע' בד"ה את ה' האמרת הנ"לקנח מענין בחי' הענג שנמשך מהבירורים דמעשה המצות), וכמ"ש וקראת לשבת ענגקנט שעבודת נש"י לקרות ולהמשיך בשבת מבחי' ענג העליון, שזהו ע"י העשיית המצות בששת ימי החול, וזהו ששת ימים תעבוד בבחי' עבודת הבירוריםקס