שהתהוות העולמות הוא רק מבחי' מל' וע"י מצות ממשיכים בחי' מלכא שהוא למעלה ממקור העולמות.
וזהו"ע קריאת שם ר"ה, שר"ה הוא דין ומשפט אם העלאת מ"ן משנה העברה כדבעי, אם ראוי שיומשך בחי' רצון אנא אמלוך, כמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוטסה לברוא את העולם מצד טבע הטובסז להטיבסו, בתחלת הבריאה זהו מצד כי חפץ חסדסח הואסט, פי' חסד כמו שהוא בחפץ, אבל עכשיו תלוי בהעלאת מ"ןע, כאשר העלאת מ"ן כדבעי אז ממילא נמשך המשכת אלקות מלמעלה, ומצד ריבוי השפעה ברוחני' ממילא נמשך בגשמיות, כמו שמצינו שכל היעודים דלע"ל נאמר בלשון גשמיות מפני שמרוחני' ממילא נמשך בגשמיות, כמארז"ל כל אורה האמור באלי'עא אינו אלא בירידת גשמי' הכתוב מדבר, לכאורה מה שייך אור לגשם, אלא שבשרש הוא אור ולמטה נעשה מזה גשם, שגשם מצמיח כל מיני תענוג, כך כאשר העלאת מ"ן כדבעי אז נמשך ריבוי השפעה ברוחני' ממילא נמשך בגשמיות כו'. וכ"ז הוא כאשר מקיים תומ"צ, אבל כאשר פגם במ"ע או במל"ת ממילא א"א להיות דירתו ית' בתחתונים שיומשך בחי' רצון אנא אמלוך, והעצה לזה תשובה בשופר, כי הנה ענין השופר שהתוקע הוא האדם והוא תוקע בקרן של אילעב בהמה, והיינו ענין אדם ובהמה תושיע ה'עג, שע"י אדם ובהמה עי"ז תושיע ה' אפי' כאשר פגם כו', כמארז"ל ערומים בדעת כאדם ונמשכים אחריך כבהמהעד, פי' ערומים הנה ענין ערמה למעלה מחכמה, כי חכמה היינו שמבין השכל וניכר שהוא מבין (בל"א עס איז קענטיג), אבל ערמה היינו שמסתיר הענין (בל"א ער גייט אַרום דיא זאך) רק ממילא ומאילי' נעשה כמו רצונו. א"כ ערמה למעלה מחכמה, כמ"ש אני חכמה שכנתי ערמהעה, שחכמה רק שכן לערמה, כי ערמה למעלה מחכמה כו'.