ודחילו מבחי' י"ה שמאיר בו"ה מבחי' רב חסד כו'. והנה אהרן הוא שושבינא דמטרוניתאקלב ומשה הוא שושבינא דמלכאקלג, והיינו שאהרן הוא מעלה את נש"י והיינו כי כדי שיהי' המשכת ש' הוי' שלמעלה מבחי' שמש הוי' צריך שיהי' העלאה לזה דהיינו שיהי' לו רצון ותשוקה לעצמותו ית' כו', וזהו ע"י אהרן שניתן לו כח מלמעלה שיכול להעלות את נש"י, ומשה הוא בחי' שושבינא דמלכא שהוא ממשיך את בחי' ש' הוי' מלמעלה למטה. ובזה יובן התירוץ של רבינו ז"ל שכדי להוציא בנ"י ממצרים הי' אהרן העיקר והיינו לפי שתחלה צריך שיהי' העלאה מלמטה למעלה ועי"ז יוכל אח"כ להיות המשכת ש' הוי', ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא שהוא המעלה את נש"י ע"כ בפסוק הוא אהרן נא' מתחלה הוא אהרן ומשה, אך לדבר אל פרעה מלך מצרים הי' משה עיקר. והענין הוא שפרעה אותיות הערףקלד בחי' עקשות קשה עורףקלה והגביה א"ע בחוצפא לומר לא ידעתי את הוי', מי הוי'קלו כו', שזהו בחי' גיאות מאד, ולכן הי' צריך להיות נמשך מבחי' כי גאה גאה, שמתגאה על גיוותנייאקלז, אך בחי' כי גאה גאה אינו שורה כ"א במי שבטל אצלו בתכלית, וכמו שהשראת אוא"ס הוא בחכמה לפי שחכ' הוא כח מהקלט ביטול כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"הקלח, וזהו בחי' משה דוקא שהי' בבחי' מה בחי' ביטול וכמ"ש ונחנו מהקמ, והגם שקאי על אהרן ג"כ, וכתי' ואהרן מה הואקמא, מ"מ אהרן הוא בחי' ב"ן דמ"ה ומשה הוא בחי' מ"ה דמ"הקמב, לכן המדבר אל פרעה הי' משה עיקר, וזהו שבפסוק הם המדברים כו' מסיים הוא משה ואהרן. והנה מ"ש הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן שהי' צריך לכתוב הם משה ואהרן, הענין הוא דהנה עתה ש' הוי' ושם אלקים הם שני בחי' ששם אלקים מסתיר על ש' הוי' וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים שהוא בחי' מאור הגדול ומאור הקטןקמג, אך במשה ואהרן הי' שני הבחי' של ש' הוי' ושם אלקים הכל בחי' א' וכמ"ש וידעת היוםקמד כו' כי הוי' הוא האלקים שכולא חדקמה כו', וכמ"ש ויעש אלקים את שני המאורות