ובמד"ר ויקרא פי"גל וכי מאי איכפת לי' אם שוחט בהמה, או נוחר, ומסיים לא ניתנה מצות אלא לצרף בהםלא כו' משמע שאינם צורך גבוה. ואיתא בספרלב עבודת הקדש שמ"ש ועבדתם קאי על למעלהלג שעבודה זו היא צורך גבוה כבי', והיינו שע"י העבודה ממשיכים כח וגבורהלד בפשמ"ע, וכמ"ש צור ילדך תשילה יו"דלז זעיראלו, שע"י העדר העבודה ח"ו מתישין כבי' כח וגבורה של מעלה, ולהיפך ע"י העבודה מוסיפין כח וגבורה בפשמ"ע, וכמ"ש ועתה יגדל נא כח אד'לח, יו"ד רבתילט, וכמארז"ל בפרק ט' דשבת ע"פ ועתה יגדל נא, כלום יש עבדמא שנותן שלום לרבו כו' הי' לך לעזרני כו' מיד אמר ועתה יגדל נא הרי שהעבודה מוסיף כח למעלה, ע' בתולע"י בהקדמה דף ה' ע"אמב הביא מארז"ל זהמ, וע"פ הקבלהמג יו"ד רבתי הוא בחי' חכמה סתימאה שבכתר, והיינו שע"י העבודה של האדם למטה עי"ז ממשיכים מבחי' ח"ס שבכתר תוס' אור, ויו"ד זעירא הוא רק בחי' חכמה תתאהמד, אבל בחי' העליונות שבאצי' אינם מאירים כו', נמצא שע"י העבודה של האדם הוא נותן כח ועוז בגבורה של מעלה. ולכאו' אינו מובן זה איך שייך לומר שיהי' נצרך למעלה העבודה של האדם שהרי אנו רואים למטה שענין העבודה של העבד היינו שהוא משרת אותו שע"י שירותו משלים לו חסרונו שחסר לו, אבל למעלה ידוע אנת הוא שלימותא דכולהומה, וכלום חסר ח"ו, וא"כ איך שייך ענין העבודה למעלה שיהי' צורך גבוה כבי' כו', וגם מה תופס מקום העבודה שם, שהרי כתיב אם חטאת כו'