ולא בחכ'פה כי מבחי' החכ' אין יכולים לקבל, אכן כאשר מסתלק אור אבא בחי' מים אז מתגבר בחי' הדם אזי יכול להתהוות הנגעפו. וזהו ענין אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, פי' בהרת היא הנגע, והנה מבחי' הנגע עצמה אינם יכולים הקליפות לקבל כי מבחי' החיות עצמה א"א לקבל כ"א כאשר צומח אח"כ שער לבן הנה ע"י השערה נמשך להם החיות ולכן טמא, אבל כשהשער לבן קדמה לבהרת טהור פי' שהשער לבן הי' קודם הבהרת וממילא לא הי' אז הסתלקות אור אבא לכן השערה שנצמח אז היא בחי' שער לבן דקדושה ולכן אף שאח"כ נתהוה הנגע הנה מהנגע עצמה שהיא החיות עצמה א"א להם לקבל לכן הוא טהור.
ספק קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, פי' כי המתיבתא דרקיע אמרו ע"פ ההשגה בתורה שספיקא דאורייתא לחומראפז לכן אמרו ספיקו טמא, אכן קוב"ה אמר טהור שיש בחי' למעלה מהשגה שמאיר בהשגה דהיינו בג"ע שהוא מ"ש וה' עליהם יראהפח ויצא כברק חצו שהוא בחי' ההברקה בחי' מים כנ"לפט שמאיר ברקיע בחי' בינה, וכן הוא גם במתיבתא דרקיע אמרי טהורצ לפי שספק זה אף שהוא בדבר דאורייתא אעפ"כ ספיקו טהור דוגמת ספק ממזר שהוא דאורייתא אעפ"כ ספיקו טהורצא מפני שהוא גזירת הכתוב, וכמו ספק טומאה בר"ה טהורצב וילפינן זה מסוטה ממ"ש ונסתרה והיא נטמאהצג ור"ה לאו מקום סתירה הוא כו' לכן ספק טומאה בר"ה טהור, ולכאורה הנה גבי סוטה ניחא כו' מפני שר"ה לאו מקום סתירה הוא אך איך למדים דין זה גבי כל שאר הטומאות שברה"ר ספיקו טהור אף שלא שייך בהם כלל הטעם מה שבר"ה לאו מקום סתירה הוא כו', אלא שזהו גזירת הכתוב שספק טומאה בר"ה הוא טהור מפני כי ר"ה הוא טורי דפרודאצד לכן א"א להרבות טומאה בר"ה כדי שלא יומשך שפע יניקה רבה בקליפות, כמ"כ