שיצ"מ הי' הקדמה למ"תצח שיהי' אח"כ ונועדתי לך שםצט כו' כמ"ש במ"א, ואמנם בשעת קרי"ס לפי שעה נתגלה שאפי' מצרים ידעו עכ"פ בבחי' ידיעה כללית שאני הוי' כולא חדק וכמשי"תקא, וכדכתיב וידעו מצרים כי אני הוי' היפך מה שאמר פרעה תחלה לא ידעתי את הוי'קב כו'. ופי' וענין אע"פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך, לפי שמתחלה כביכול עמד וימודד ארץקג, שנחשב בחי' עמידה עדיין, ובקרי"ס נתיישבה כסאך בבחי' ישיבה, והענין הוא דהנה בשבת אנו אומרים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודוקד, ולכאו' צ"ל האיך מרומז זה בתורה שביום השביעי נתעלה וישב כו', אמנם יובן זה ע"פ מה שאנו רואים ההפרש בין עמידה לישיבהקה שכשהאדם הוא טרוד במלאכתו אז הוא עומד, משא"כ ענין בחי' הישיבה מורה על בחי' המנוחה, וכמ"ש בשלמה (דה"א ך"ט ך"ג) וישב שלמה על כסא ה', וכתי' בו (דה"א ך"ב ט') והוא יהי'קו איש מנוחה, וכן ביעקב כתיב וישב יעקבקז ופרש"י ביקש לישב בשלוהקח לפי שענין הישיבה מורה על מנוחה כו', ועד"ז יובן ענין מה שביום השביעי נתעלה וישב כו' שזהו מפני שבשי"ב נתלבשו החכ' והמדות בבחי' עשייה, והגם כי לא בעמל ולא ביגיעהקט ברא הקב"ה את עולמו כ"א במאמר וברוח פיו, אבל מ"מ דבורו של הקב"ה חשיב מעשהקי, וע"מ נק' מילין דהדיוטאקיא לגבי בחי' אוא"ס, וע' בד"ה ולקחתם אגודת אזובקיב, ובלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשוןקיג, ולאו אורחא דמלכאקיד לאשתעי במילין דהדיוטא ולכן נק' עש"מ בשם עשייה שזהו ענין בחי' עמידה שעמד וימודד ארץ, אבל בשבת שהוא בחי' שביתה ומנוחה לכן נק' בשם ישיבה, וביום השביעי שהוא יום השבת