שפחות כו' והיינו שהנגעים הם ק"נ דאצי'עב. ולכאו' צ"ל איך שייך לומר ק"נ דאצי'עג הלא כתי' לא יגורך רעעד שבאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חדעה. אך הענין דהנה ק"נ דאצי' אינה רע כלל רק שהוא מקורעו שיתהוה מזה רע בהשתלשלות, וכנודע מענין נחש הנחושת* וכמ"ש והי' כל הנשוך וראה אותו וחיעז וארז"ל וכי נחש ממית או נחש מחי' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים היו מתרפאיןעח, ומבואר במ"א שהיו מביטי' למעלה והגביהו הרע בשרשו ששם אינו רע כלל, לכן הי' חי, הרי כי בשורש אינו רע כלל, ואעפ"כ נק' ק"נ דאצי' מפני כי הוא מקור לרע כו' כמ"ש במ"א באריכות**. והנה הד' מראות נגעים הם לבינותעט והיינו שהוא בחי' לבןפ הארמי היפך לובן העליוןפא דקדושה, וענין הנגעים הוא בא מהתגברות הדם על המים כנ"לפב בשם המד"רפג, ולמעלה הנה מים ודם הם חו"בפד וכאשר המים מעורב עם הדם אין יכולים הקליפות לקבל יניקה כלל כי ימותו
*)נרשם בשולי היריעה:
להעירח מענין נחש נחושת ת"ת דק"נ בסד"ה ויעש משה נחש דס"ב ב'ט, וענין ק"נ בד"ה ויקחו אליך הא' ד"ס ע"בי, ובענין מי יתן טהור מטמא סוף ביאור זאת חקת פ"ו.
**)נרשם מלמטלמ"ע בצד השמאלי של העמוד:
זהו המבואר ממ"ש בלק"ת פ' חקת בד"ה ויעש משה נחש נחשת דס"א ע"דיא.