בענין מח' של ישראל קדמה לכל דבר, דבר הוא סוכ"ע וכמבואר במ"א בענין דבר מתוך דבר, תוך דבר ממכ"ע דבר סוכ"עפז, כי דבר הוא בחי' עיגול הגדול שלפני הקופח ומחשבתן של ישראל קדום גם לבחי' עיגול הגדול שלפני הקו, והנה אמרז"ל במי נמלךפט בנשמותיהן של צדיקים, ענין ההמלכה הוא כמו עד"מ אדם שמיישב בינו לעצמו אם יעשה דבר פלוני א"ל והמלכה זו הוא בהעלם עצמו עדיין וכמו"כ יובן למעלה דכדי שיהי' רצון לרצון לבריאות העולמותצ כביכול המליך בעצמו, ובחי' זו למעלה גם מבחי' עלה ברצונוצא כו' שהוא גילוי משא"כ ענין ההמלכה הוא כביכול בעצמותו עדיין והו"ע בחי' אור המאיר לעצמו כו' וע"ז אמרו ז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים (דעיקר הכוונה בשביל קיום התומ"צ לו דירהצג כו' וזהו צדיקצב וכתי' ועמך כולם צדיקיםצד וע' בד"ח שהת"פ א"בצה) א"כ שרש ומקור הנשמה הוא למעלה גם מבחי' עלה ברצונו כו' ואפ"ל כמו"כ הו"ע משארז"ל מח' של ישראל קדום לכל דבר כו' מבחי' עלה ברצונו כו' וגם מבחי' תומ"צצו כו' וד"ל. ולפ"ז י"ל פי' ואשא כו' ישאהו כו' קאי על חלק הנפש המלובש בגוף (שעדיין לא ניתנה התורה) לקבל גם בחי' פנימיות התומ"צ כו' וד"ל) וזהו משארז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרוצז המאור שבה מחזירו למוטבצח והיינו מצד בחי' אור שבתורה הוא מחזירו למוטב.
וסדר העבודה הנה אמרז"ל מעיקרא כי עביד איניש אדעתי' דנפשי' עבידצט ואח"כ צ"ל לימוד התורה לשמהק, דתחילה צ"ל ענין התורה לקשר חלק הנפש