שישראל גומרים ומעברים את השנה שנא' (תילי' סי'יז נ"ז ג') אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי כו', א"ל הקב"ה לישראל לשעבר הי' בידי שנאמר עשה ירח למועדים (תילי' סי' ק"ד י"ט) אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם אםיח אמרתם הן הן כו' לאו לאו כו' לכך כתי' החודש הזה לכם, אבל שבת מקדשא וקיימא משי"ב, וכמארז"ל אטו שבת ישראל מקדשי ליהיט, ולכן מברכין מקדש השבתכ לבד ואין מזכירים שם ישראל מפני שמקדשי וקיימי משי"ב, ולכן פי' רבינו ז"ל ששבת גבוה מישראלכא, ולכאורה אינו מובן הלא מהמד"ר הנ"ל שכנס"י היא בן זוגך משמע שכנס"י משפיעים בשבת שנמצא מעלת ישראל גדלה כו', ויובן בהקדם ענין מארז"ל קשה לזווגםכב כקריעת ים סוף דלכאורה אינו מובן מה שייך קרי"ס לענין זיווגים עד שאומר שקשה ענין בחי' הזיווג כמו קרי"ס שמזה מובן שענין הילוך בנ"י בים סוף זהו ג"כ בחי' זיווג כו' וצ"ל זה.
ב) ולהבין זה צריך להקדים מארז"ל הובא בילקוט בשלח רמז רמ"אכג, כל פרגמטיאכד של משה לא היתה אלא באז כו' קינטורו באז, ומאז באתי
נרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים:
השביתה דשבת זהו גבוה מישראל נשמה שבגוף כמו כל רמ"ח פקודיןא, וכשבא לשרש הנשמה אז זכור שמשפיע בשבת.
נרשם בריש הדף (בהיפך) מלמטלמ"ע ולא צויין מקומו בפנים*:
פרגמטיא של משה באז קינטר ובאז תיקן, באז קינטר ומאז באתי כו' בשמך הרע לעם, כי פרעה עורף דא"אב ואינו מניח לקשר שרש הנשמה שמא"א בעבר הנהר, וא' לא ידעתי את הוי'ג כ"א שמקבל מבחי' רםד שכחשוכה כאורהה, וע"י קי"ס שידעו גם מצרים מש' הוי'ו שז"ע אם תגבי' כו' אורידך נאום הוי'ז, לכן תיקן באז ישיר שחיבר שרש הנשמה שהיא אז בבנ"י שהוא הנשמה שבגוף, ע"י בחי' הדעת שז"ע כי תקנה עבד עבריח שיומשך בו עברי מעבר הנהר כו' זהו באז תיקן.