היינו בחי' מסירת הרצוןלה שלא יהי' רק לב אחד לאבינו שבשמיםלו, וכ"ש שלא יהי' נפרד ח"ו, וזהו ע"י סור מרע ועשה טובלז, והיינו שכד אתכפיא סט"אלח ע"י עבודתו עי"ז יאיר אור ה' על נפשו כו' ויאיר חלקו בעולם, כמ"ש גם את העולם נתן בלבםלט, עולם הוא מל' העלםמ מל' זה שמי לעלםמא, ובחי' העלם זה נתן בלב האדם כמ"ש מזה בלק"ת סד"ה והי' מספר בהג"המב, והיינו שלפ"ע שממשיך בעצמו מהעלם אל הגילוי ע"י בחי' הכוונה ורעו"ד לפי ערך זה ממשיך בעולם היינו שיתגלה בחי' ההעלם של העולם שנק' עולם ע"ש ההעלם, והמשכה זו הוא בעולם הבריאה שהיא ראשית בחי' ההעלם של העולמות שהבריאה היא ראשית בחי' היש שנתהוה מאין והרי הוא ראשית ההעלם, וע"י שמגלה בחי' ההעלם שלו עי"ז ממשיך המשכת אלקותו ית' שיתגלה מהעלמו בראשית בחי' ההעלם שהוא בחי' עולם הבריאה כו'.
יצרתיו הוא בחי' הדבורמג, ונק' הדבור בשם יצירה ע"ש שעושה צורה לאותיות המח' כי אותיות הדבור אינם בבחי' יש מאין כמו אותיות המחשבה כו', שהרי כבר היו האותיות בבחי' המחשבה רק שאינם נגלים לזולתו, וע"י בחי' הדבור מתגלים לזולתו שנמצא אותיות הדבור הם כמו צורה לחומר שהצורה מגלה מה שהי' בהעלם בחומר הנסכא עד"מ, ואינו מתחדש כלל כ"א שמגלה ההעלם, וכך אותיות המחשבה הם כמו חומר לגבי גילוי הזולת, ואותיות הדבור מגלים את בחי' ההעלם דמח', ובחי' זו היא נגד בחי' ומדריגת התורה שעיקר מצות לימוד התורה היא בבחי' דיבור כמ"ש ושננתם לבניך ודברת בםמד, וקי"ל דהרהור לאו כדבור דמימה, ואינו יוצא ידי חובתו בהרהור לבד, והגם שמעלת התורה עולה למעלה מעלה על בחי' התפלה, וכמארז"ל ות"ת כנגד כולםמו, אך באמת היא הנותנת שלפי שמעלתה במקורה היא ברום המעלות בבחי' סדכ"סמז, א"א לקבל אורה בבחי' גילוי עד שתרד ותתלבש בגשמיות עוה"ז בחי' קול יעקבמח בהבל הפה, ואינו יוצא בהרהור