תקמז

שבנין העולם הוא ע"י מדה"ח וכמ"ש מכלכל חיים בחסד^כח דהנה באדם למטה החסד הוא הגורם ההשפעה ולא שהחסד הוא עצמו ההשפעה אבל למעלה החסד הוא עצמו ההשפעה והחיים, ופי' הב' הוא דכדי שיהי' מקור לעולמות צריך לבנות מתחלה את מדה"ח דהנה אוא"ס הוא לאו מכאמ"כ^כט וא"א להיות מקור לעולמות וצריך לבנות תחלה מדה"ח שיהי' מקור לעולמות, ועכ"פ לשני הפי' עיקר בנין העולם הוא ע"י מדות עליונות ומנין לנו לומר שמקור התהוותם הוא ע"י החכמה וכתר, והגם דכתיב ה' בחכמה^ל הי' אפ"ל דקאי על ח"ת לא כפי פי' הב' שנת"ל דקאי על חכ"ע.

אך להבין זה צ"ל תחלה מעלת המאמר א' דהנה נת' דמאמר א' הוא מחשבה עילאה שנת"ל שעז"נ כי לא מחשבותי מחשבותיכם^לא, והנה במחשבה יש כמה מדרגות דהנה סתם מחשבה הוא מחשבה תתאה, חיצוניות המחשבה, אותיות המחשבה, לבוש המחשבה, והנה יש עוד בחי' מחשבה שהוא מחשבה עילאה שהוא ה' ראשונה^לב דשם הוי' שהו"ע בינה לבא^לג הלב חושב^לד דהיינו כשחושב השכל ולא האותיות וכמ"ש בלק"ת בביאור דבחוקתי^לה, דהנה אנו רואים כאשר יפול לאדם איזה בריקת וסקירת השכל הרי אינו מושג עדיין השכל אפי' לעצמו שהרי אין לו עדיין אותיות מורגשים שיתגלה ע"י שהגם שיש שם אותיות אבל הם בלתי מורגשים וא"א להיות ע"י עדיין גילוי השכל אלא דכאשר יבוא הברק המבריק^לו בהשגה והבנה שם יובן ויושג הבריקה שהרי שם יש אותיות המגלים ולכן פעולתם שמגלים גילוי ההעלם העצמי לגבי עצמו וזהו המחשבה שהו"ע ה' ראשונה, ובזהר פירש מחשבה על חכמה דאי' שם מח' ויובלא לא אתפריש לעלמין^לז יובלא הוא שער הנו"ן דבינה^לח ומח' הוא נתיב הל"ב דחכמה^לט, ופי' הת"י שהוא מפרש מאמר א' דבראשית על חכמה הוא לפי פי' הזהר שמפרש מח' חכ' ומאמר א' הרי נת' שהוא מח'. והנה בע"ח איתא כאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל^מ והו"ע הרצון דאנא אמלוך^מא ונת'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org