העולם, וכאשר ראה שנצרך קיום יותר, שיתף עמו מדה"ר היינו מדתו של יעקבלט, והיינו ע"ד שמצינו ברקיע שארז"ל בזהר פ' לך דע"ז ע"א, כדמ ברא קוב"ה עלמא עבד שמיא מאש וממיאמא מתערבין כחדא, והיינו חו"ג, וכ"ה במד"ר בראשית פ"דמב נטל אש ומים ופתכן זה בזה, ולא הוימג גלדי, ולבתר אתגלידומד וקיימו ברוחא עילאה שהיא מדתו של יעקב, שז"ע שיתף מדה"ר למדה"ד דיצחקמה שעי"ז דוקא אתקיים עלמא, והיינו כי חו"ג הם שני הפכים לגמרי, משא"כ מדת הרחמי' נותן מקום למדת הגבורה, שאםמו היות שע"פ הדין אינו מגיע לו מ"מ צריכים לרחם עליו ועי"ז מתקיים העולם, וזהו זכור רחמיך דיעקב וחסדיך דאברהם שכאשר שיתף אותם למדה"ד דיצחק עי"ז נתקיים העולם וזהו כי מעולם המה, וכן נצח והוד הם ג"כ שייך לעולם שהם ענפי המדות נצח הוא ענף החסדמז והוד ענף הגבורהמח שההשפעה נשפע ע"י הענפים דוקא, וכמו שאנו רואים באילן הנה גידול הפירות הוא ע"י הענפים מהאילן ולא על עצם גוף האילן כו', וכך עיקר ההשפעה הוא ע"י הענפים דחו"ג שהם נצח והוד, ונמצא שחמשה מדות אלו שייכים לעולם כו'), ומה שנא' כי כל בשמים ובארץמט שהוא בחי' יסוד מדה ששית זהו רק בחי' מדה שמחבר