העולם מיד נתהווהנט (ע' בש"אס דמח' ורצון הכל בחי' א') והוא בחי' עולם עקודים שעקוד בכלי אחדסא וכמו"כ כאן מאמר אחד, ופי' מאמר אחד שגם המאמר אחד וכמו שם שגם הכלי אחד, אלא כדי להפרע מן הרשעים כו' דאם הי' ברה"ע ממאמר אחד לא הי' כלל ענין שכר ועונש, ומה שיש שכר ועונש הוא ע"י שנברא בע"מ.
והענין דהנה מאמר א' וע"מ הם מח' ודיבור, ועד"מ מח' אף שהוא לבוש הנפש מ"מ הוא לבוש העצמי ולכן הוא מגלה גילוי העלם העצמי לגבי עצמוסב, דמיד כשנופל לו ברק המבריקסג עדיין גם בעצמו אינו מבין אותו וע"י אותיות המח' בא לידי השגה והבנה, א"כ ה"ז לבוש שמתאחד עם הנפש, משא"כ דיבור הוא גילוי העלם העצמי לגבי זולתוסד ונראה כמו שהוא נפרד דאף דמבואר במ"א [דהכרחנו] בראיות ברורות שאין הדיבור נפרדסה אבל ה"ה נראה כמו שהוא נפרד, ואם הי' ברה"ע ממח' היו בטלים בתכלית לכן נתהווה מדיבור כדי שיהי' נבראים נפרדים, הגם שאין לך דבר שחוץ ממנו מ"מ דברה תורה בלשון בנ"אסו לשכך את האוזןסז, ומ"מ יש עולמות שמקבלים ממח' והם נבראים דעלדאת"כ, דענין עלדאת"כ ועלדאת"גסח זהו ים ויבשהסט ואמרז"ל כל מה שיש ביבשהע יש בים רק ברואים שבים הם מובלעים במי' דדגים הפורשים מן היםעא הם מתים, דאופן קבלת החיות שלהם הוא שיהיו מובלעים כו', וכמו"כ למעלה יש נשמות שנק' נוני ימא רבאעב וכמו