וקודם הוא רק דם והא' דהיינו אינוקח מאיר בגוף רק נשמה באפם אבל ע"י התפלה בהתבוננות ה' אלקינו שהו"ע יחוד הנשמות ובחי' ה' אחד שהו"ע יחוד המלאכים איך שהח' והד' שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים לאלף א"ס אלופו ש"ע ואז האלף מאיר בגוף האדם ג"כ, וזהו והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר שהוא הכלי להמשכה זו, וזהו פרשה ראשונה דק"ש.
ועתה צ"ל פ"ש דק"ש דכתי' בה ואספת דגנךקט וצ"ל מהו"ע ואספת דגנך מאחר שכבר נא' ואכלת ושבעתקי, אך זה מדרכי המוסר דהנה ארז"ל עשה תורתך קבעקיא ומלאכתך עראיקיב ואין הכוונה שיהי' הקביעות בתורה והמלאכה עראי שהרי יש בע"סקיג שהם טרודים במלאכתם, אך הכוונה שיהי' העיקר בשביל התורה, וזה נק' קביעות כמו קביעות האדם בביתו אף שהוא נוסע בכ"ע ורוב העיתים אינו בבית מ"מ קביעותו הוא בביתו, וכמו"כ כאן הכוונה שכל עסקו במו"מ יהי' שיפרנס אשתו ובו"ב ויעסוק בתורהקיד, וכשיחשוב כוונה זו לא די שאינו נפרד ה"ה מקושר, דכשאינו מחשב לא די שאינו מקושר אלא הוא נפרד אבל כשמכוון כנ"ל לא די שאינו נפרד אלא שהוא מקושר וזהו ואספת דגנך שהוא דבר גשמי ואספתקטו לאלקות, וזהו שניתוסף בפ"ש. ובפ"ש נא' אני ה' אלקיכםקטז אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, וצ"ל מה שייך יצ"מ לק"ש. והענין דלא יאמר האדם איך יבוא לבחי' זאת והלא ידע אינש בנפשו שיש בו איזה חטא כו' ואי' בזהר משל ע"ז מאן דנפחקיז צריך שלא יהי' דבר המפסיק אבל ידע אינש בנפשו שיש עוונות המפסיקים כמ"ש כי עוונותיכם המבדילים ביניכם ובין אלקיכםקיח וא"כ יאמר נואש, לז"א אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ שהיו מושקעים במ"ט דהיפךקיט ומ"מ אח"כ בנו"ן יום קבלו תורהקכ, וכתי' ויחן ישראל נגד ההר כולם כאיש אחדקכא, ובמ"ת א"ל אנכי ה'