רצה

בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר הא' בפ' אחרי בפ"ג^נו וז"ל וכמ"ש בזהר דבמח' אחת ברא (הקב"ה) את העולמות^נז לפי שהוא ית' צופה ומביט עד סוף כל הדורות^נח מראש^נט, וע' בד"ה ושמתי כדכד^ס דרוש הראשון פ"ב ובכ"ד, וא"כ מיד כשעלו כל העולמות במחשבה להבראות הרי כבר נגמרו ונשלמו בריאותם לפניו ית'), וזהו בחי' מאמר דבראשית שהוא בחי' הכלל בחי' מחשבה שכאשר עלה במחשבתו נבראו כל הנבראים, וזהו בראשית נמי מאמר הוא פי' שהוא בחי' מאמר א' מאמר כללי שכולל כל הע"מ, וא"כ צ"ל למה הי' צריך עוד ט' מאמרות פרטיות מאחר שבמא' א' דבראשית נברא כל הנבראים, והענין הוא דהנה אם הי' בריאת העולם מבחי' מאמר א' הי' העולם בטל במציאות ולא בחי'^סא מציאת יש ודבר נפרד כלל, כ"א הי' הכל בטל בתכלית כו', ולא הי' שום בחירה כו'.

ד) ויובן זה היטב, כי הנה כלל ופרט הוא בחי' מחשבה ודבור, והנה אנו רואים שמחשבתו של האדם היא מתאחדת בתכלית עם הנפש שהיא בחי' לבוש הפנימי^סב של הנפש, אבל בחי' הדבור נעשה נפרד מן האדם, כך הנה יובן למעלה שכאשר הי' בריאת העולם מבחי' מח' הי' העולם בבחי' ביטול במציאות אבל כדי שיהי' העולם יש ודבר נפרד זהו דוקא ע"י בחי' הדבור שכמו שהדבור הוא נפרד ויוצא לחוץ (והגם שאין לך דבר שחוץ ממנו ית', מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א^סג לשכך את האזן^סד מה שהיא יכולה לשמוע, כמ"ש בסש"ב בשער היחוד והאמונה פ"י וע' בד"ה וככה תאכלו^סה אותו בהוכחות וראיות ברורות שגם דבור האדם אינו נפרד באמת רק שנדמה שנעשה נפרד), כך הוא ההתהוות שמן הדבור הוא בחי' נבראים נפרדים (ופעולת המאמר א' שהי' תחלה מבחי' מחשבה בחי' כלל כדי שאף שנברא העולם ליש ודבר נפרד אעפ"כ יהי' יכול להיות בחי' הביטול בעולם כו'), וא"כ מובן שעכשיו שנברא בע"מ מבחי' דבור נעשה העולם ליש ודבר נפרד, ואעפ"כ יש בחי' עולמות שנבראו מבחי' המאמר א' בחי' מחשבה שלא נפרטו אח"כ בבחי' דבור והם בחי' עלמא דאתכסי' שנודע מענין עלמא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org