ד) ומעתה צ"ל מפני מה כל הנשמהצה תהלל י"ה דוקא, הלא בנפש האדם יש ג' בחי' נר"ןצו ומפני מה בחי' נשמה דוקא, אך הענין הוא דהנה נשמה הוא מל' נשימהצז, ל' אשום ואשוף יחדצח, ומל' פי פערתי ואשאפה (בתלים סי' קי"ט פסוק קל"א), פי' אשום ואשוף הוא ענין רצוא ושוב, כי כדי לשאוף את ההבל שהוא חיות האדם צ"ל ברו"ש דוקא. ולהבין ענין ההבל, הנה כתי' הבל הבלים אמר קהלתצט הבל הבלים הכל הבל, שאמר ז' הבלים, וששה הבלים הם כנגד ששה ימי בראשית והבל הז' הוא כנגד יום השבת שנק' ג"כ הבל, אך הבל זה דיום השבת הוא מדרגה גבוה ועל הבל זה נאמר וישע ה' אל הבלק, וכמו"כ מ"ש ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבלקא הוא כמו הבל הז', שהבל זה שהוא מותר האדם מן הבהמה הוא מבחי' אין מבחי' והחכ' מאין תמצאקב, אך לגבי אוא"ס ב"ה נק' בשם הבלים, וכדי לקבל הבל זה צ"ל ברו"ש שזהו בחי' הנשימה.
ולהבין ענין הרו"ש הנה הרצוא הוא בק"ש שהוא למס"נ באחדקג, ופי' מס"נ הוא מסירת הרצוןקד, כי נפש נק' בשם רצון כמ"ש אין נפשי אל העם הזהקה, ופרש"י אין רצוני, נמצא כי נק' הנפש בשם רצון, וא"כ מסירת הרצון הוא מס"נ והיינו שיבטל כל הרצונות שלו ולא יהי' לו כ"א רק רצון א' לאביו שבשמים שזהו מ"ש מי לי בשמיםקו ועמך לא חפצתי בארץ, שכל מה שעמך לא חפצתי כלל כ"א אותך לבד, ואף שצ"ל גם רצון לדברי העולם אך הרצון שיהי' לדברי העולם יהי' רק בבחי' עראי וטפל ועיקר הרצון יהי' רק לו ית', והוא ע"י ההתבוננות בתיבות ה' אלקינו ה' אחד שכולו שלו כמ"ש לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאותקז, פי' כסף