ומבלעדי באמצעיתאיט אין אלקים, דאלקים גימט' הטבעכ ונר' שהטבע הוא שהעולם כמנהגו נוהגכא אך באמת גם הטבע אלקות וזהו מבלעדי אין אלקים.
ולהבין זה צ"ל תחילה ענין אחד שהד' הוא ד' רבתיכב, ד' הוא בחי' דיבור וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשוכג, לעולם ה' דברך נצב בשמיםכד, שדבר ה' עומד תמידכה בשמים להחיותו ולהוותו מאין ליש ואם הי' נסתלק כרגע הי' נעשה אין ואפס, וזהו א"ת מחי' אלא מהוהכו, ואין הכוונה על עת הבריאה לבד כ"א בכ"ע ובכל רגעכז נמשך חיות חדש והוא מבחי' דיבור וזהו ד', וענין ד' רבתי הוא דיבור שבמח'כח וכמו בראשית נמי מאמר הוא, והלא במאמר אחדכט יכול להבראות, וכמו שקודם הדיבור צריכים לסדר תחילה מה לדבר, והענין דהנה יש ב' בחי' מח' שבדיבור ודיבור שבמח', מח' שבדיבור הוא מה שבעת הדיבור צריכים והיינו להחזיק את הראש כדי שידבר מה ששייך להשכל בל"א האלטון ק‘ ער זל ריידן צוא דער זאך, הרי העיקר הוא הדיבור והמח' הוא רק שיצא הדיבור ישר מפיו, ודיבור שבמח' הוא כמו עיון המח' וכמו שמסדר תחילה מה לדבר הרי הסידור הוא בעיון מחשבתו שמשער מה שצריך להתגלה בדיבור והוא מסדר הענין הרי שהוא במח' רק ששייך לדיבור, וזהו נק' דיבור שבמח', ועוי"ל שאפי' דיבור ממש מ"מ נק' דיבור שבמח' וכמו ר"א בר"ש שדיבר בעניני תורהל במקום שאסור לדבר בד"ת, ומתרץ בגמ' לאונסו שאני מפני שהי' טרוד בהענין והרי הוציא אותיות ממש מתוך פיו ומ"מ התירו לו חכמים וגם עתה מותר באופן זהלא וא"כ ה"ז בכלל מח' יחשב שאם הי' נחשב לדיבור הרי אסור לדבר אלא שהוא בכלל מח' הרי יש דיבור ממש