שרשו מן לחם מהשמים (בפ"א טל מן) ושרשו מחסד דז"א (ר"ל שרש לחם מן הארץ הוא מחסד ועוד יש לו שרש מטל ומן כנ"ל), וכדי שיתגשם ויהי' לחם הוא ע"י שיורד בבי"ע וזהו"ע מעשה בראשית, דמעשה הוא כמ"ש על כל שבח מעשה ידיךלח וצ"ל מה שייך מעשה למעלה, והלא לא בעמל לא ביגיעהלט ברא הקב"ה את עולמו כ"א במאמר וברוח פיו, אלא כמו שמעשה למטה הוא כח האחרון שבאדם והוא נפרד דדיבור נראה כמו שהוא נפרד אבל באמת אינו נפרד אבל מעשה הוא נפרד וכמו"כ למעלה מעשה הוא בחי' אחרונה (אבל באמת אין לך דבר שחוץ ממנו), וזהו שיש הפרש בין ששת ימי המעשה לשבת, דכשם שיש הפרש בגשמית דבשיה"מ יש מלאכת הזורע והחורשמ והקוצר והמעמר כו', והו"ע הבירורים ובשבת בורר אסורמא מפני שנברר ממילא, וכמו"כ בעבודה יש הפרש בין אתכפי' לאתהפכא דשיה"מ העבודה בדרך אתכפי' ובשבת העבודה בדרך אתהפכא, הרי שרש הלחם מחסד דרועא ימינאמב שהוא בחי' ידים, והנה בידים יש אצבעות, דהנה חסד כמו שהוא למעלה הוא בחי' יד (ויש בזה כמה מדרי'), אך כדי שיבוא למטה צריך להתחלק לחלקים וכמו חסד שבחסד גבו' שבחסד כו', ולפ"ז ה' אצבעות דיד ימין ויד שמאל הם ה"ח וה"גמג ויש חסד שבגבו' גבו' שבגבו' וחסד שבחסד וגבו' שבחסד, ועל האצבעות יש צפרנים, והנה הצפרנים הם דין ויש שהם דבוקים בבשר ויש מה שחוץ לבשר.
והענין דהנה ארז"ל לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאלמד, דאברהם הי' מרכבה למדת החסדמה וכמ"שמו בפרד"סמז בשם ס' הבהירמח אמרה מדת החסד לפני הקב"המט כל ימי היות אברם בארץנ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי, ומפרשים עומד ומשמש שהי' מחלי"ף מקו"ם מדות החסדנא וז"ש דלא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי כלל ולכן הי' מאכיל ומשקה לכל