היינו ז"ת דא"א לפי שהן מתלבשים באצי' כי או"א מלבישים חו"ג דא"אתשצא כו', לכן נק' חותם שוקע, אמנם הל"ת שהם מבחי' י"התשצב ג"ר דא"א שאינם מתלבשים כלל לכן נק' חותם בולט כו', ועמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ שחורה אני ונאוהתשצג בענין מ"ע ומל"ת ששם נת' שע"י מ"ע ממשיכים האור מז"ת דע"י, וע"י מל"ת ממשיכים מג"ר דע"י, ואיתא בע"ח שער א"א פ' א"ב שז"ת דע"י מתלבשין תוך א"אתשצד, והוא מושג ונודע אצלינו ע"י א"א, אך ג"ר דעת"י א"א שיתלבשו תוך א"א, וז"ע רישא דלא אתיידע כי אפי' א"א עצמו לא ידע לי' ע"ש, ונודע שבחי' עתיק הוא מבחי' מל' דא"ס, ובחי' א"א הוא שרשתשצה הנאצלים, וא"כ ז"ת דעתיק הוא ההארה מא"ס המתלבש ונמשך עכשיו בשרש הנאצלים, אכן ג"ר דעתיק שא"א שיתלבשו תוך א"א <35>
ּ היינו האור מהא"ס מה שאינו נמשך ומתלבש עכשיו אפי' בשרש האצי'תשצו, ולע"ל יהי' גילויתשצז בחי' זו, וזהו הנק' חותם בולט. ועוי"ל ועיקר עפמ"ש בפע"ח בכוונת ק"ש שהמדריגה היותר עצומה שאפשר להמשיך מוחין עכשיו הוא מחיצוני' עתיק כו', משא"כ פנימיות עתיקתשצח הוא סתום וגנוז, ולכן פנימיות יסודתשצט עת"י זהו בחי' חותם בולט וזהו שיתגלה רק לעתיד ועז"נ וברית שלומי לא תמוטתת, וע' בהרמ"ז ח"א בד"ד סע"ב בד"התתא ועאלתתתב בחי'תתג עלמין כו' ובפ' בא בדף מ"ם ע"בתתד.
קיצור. בינה יתירה ניתנה באשה יראת ה' יותר מאהבה שיראה היא מקור שס"ה ל"ת, וע"י ביטול ל"ת זהו כענין עיבור, ועי"ז נמשך בחי' חותם בולט שלמעלה, והוא מבחי' ג"ר דעת"י שאינו מתגלה עכשיו אפי' בא"א, וזהו רדל"א כו', או פנימי' יסוד דעתיק.