שנעשים לבושי' להעלות בהם קירוב ודביקות לה' שעי"ז גם הם מתדבקי' כו', וזהו שא' ביעקב ויקח מאבני המקום, וישם אותה מצבהשצב לשון יחיד שנעשה אבן א' לרמז על בחי' הביטול דחכ', ויצוק שמן הוא אור החכ' על ראשה הוא כלי החכ', כמו שהשכל שבראש הוא כלי לאור ההשכלה כו', וע"ד שא' והאבן הזאת, שנודע שלשון זאת רומז על המקבלשצג, והיינו שא' שהעלה כ"כ האותיות בבחי' הביטול עד שאין להם דבר בפ"ע כ"א שהם מקבלים לבד, שענין המקבל הוא היותו בטל להמשפיע כו', וזהו שרש ענין אבן בוחן שבוחן האדם ע"י שמפתהו תחלה בהתלבשות האותית בתאוות, וכשמתגבר על יצרו המסיתו הרי ע"י אבן זה נבחן האדם ולכן נעשה מזה אבן ישראל, וכמ"ש משם רועה אבן ישראלשצד שקאי על בחי' החוזק שיש בנש"י להיות בבחי' קשה עורף שלמעלה גם מהבנת השכל, רק שתחלה צריכים להגיע בבחי' השכל כל כמה שאפשר, ואז יכול לבוא גם לבחי' הביטול שלמעלה מהשכלשצה שנת' ענינו במ"א כו', ונק' ג"כ אבן השתי' שממנה הושתת העולם שאבא יסד ברתאשצו, וגם ממנה הושתת העולם שע"י הבירור הנ"ל מתעלים כל העולמות, וכמ"ש גם את העולם נתן בלבםשצז שע"י הבירור בלב האדם עי"ז תלוי כל עליות והמשכות אלקות בעולמות כו'.
ועפ"זשצח יש לפרש מ"ש מזבח אדמה תעשה לישצט כו' ואם מזבח אבנים כו' לא תבנה אתהן גזיתת, מפני מה במזבח אבנים הטיל תנאי שלא יבנה גזיתתא, אלא שפי' מזבח אדמה קאי על העלאת האדם עצמו, וכמארז"ל למה נק' שמו אדם שנברא מן האדמהתב, ואמרו שממקום כפרתו היינו מקום הזבחתד נבראתג, וזהו עיקר המזבח שעליו יקריב האדם מכםתה להיות רוח האדם עולהתו,