תלה

לקבל, והשמן עושה במקבל שיהי' חומר מוכן לקבל. ולכן בעת חנוכת המזבח שהו"ע המשכת המקיף כתי' ביום המשח אותו שאז הי' נצרך השמן לעשות המקבל שיהי' ראוי לקבל, אבל אח"כ בקרבנות דכתי' כל הבקר לעולה^סא שאז כבר נמשך בפנימי' ואינו נצרך לשמן לכן כתי' אחרי המשח.

ובזה יובן ענין קריאת שם חנוכה^סב דהלא עיקר הנס הי' שגברו מלכות חשמונאי ולזה הי' נצרך לקבוע השם, ואם מפני שנעשה נס בשמן הי' נצרך לקרות שמן טהור, אך ענין חנוכה הו"ע א' עם חנוכת המזבח^סג. והענין דהנה ארז"ל טמאו כל השמנים שבהיכל^סד, דהנה שמן הוא חכ'^סה וכמו שיש חכ' בקדושה כמו"כ יש חכ' בלעו"ז^סו ויש חכ' בק"נ וחכ' דג' קה"ט, והנה החכ' דלעו"ז מלבשת ומקפת את חכ' דקדושה כי שם טומאה אינו על הרגש פנימי כ"א על מקיף, ולכן הרחיקו כל ספרי מוסר לימוד חכ' חיצוני'^סז לגמרי, וכמארז"ל אימתי מותר ללמוד חכמת יוונית והשיבו בזמן שאינו לא יום ולא לילה^סח, וא"כ הפי' שאסור ללמוד כלל. ואפ"ל שהמכוון הוא שביום או בלילה יוכל להדבק ליום או ללילה, וזהו שאינו לא יום ולילה דהיינו להפריד זאת מיום ולילה. ולכן אי' בבינונים שהפגם מלימוד חכ' חיצוני' מטמא את הנפש יותר מכל הפגמים כי מטמא את חב"ד שבנפשו^סט, לבד ע"ד מה שלמדו הרמב"ם ורמב"ן כמ"ש שם בבינונים, ולכן ארז"ל על מינות כל באיה לא ישובון^ע, ולכן אנו רואים שמי שעוסק בחכמות אלו אינו יכול להיות לו כלל איזה שמץ פתיחת הלב והמוח לאיזה דבר אלקות לא בתורה ולא בתפלה ולא לכל דבר הנוגע לעניני אלקות, כי המוח שלו מלא מחכ' זאת, דהיינו שהמשיך ע"ע או"מ דטומאה עד שהלביש את המוח והלב מכל צדדיו כאלו אין מקום מאין שיכנוס בו דבר אלקות, והיוונים כאשר נכנסו הסיטו את השמן וע"י מגעם המשיכו או"מ דטומאה על כל השמנים גם על שמן המשחה^עא ולא הי' מקום מהיכן שיהי' השראת הקדושה בישראל, ומצאו פך א' של שמן חתום בחותמו^עב של כה"ג דהנה שמן הוא פנימי' וחותם הוא בכדי שלא יוכל לגשת זר אליו כידוע ענין החותם שעושים

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org