ישכיל עבדיתרמב דא סיהרא בזח"א דקפ"א שיהי' בבחי' וגבה מאד, והי' אור הלבנה כאור החמהתרמג, וגם כי ע"י ב"ד ש' אלקי' נמשך יציאתם בבחי' לילה, ע' במד"ר בא ס"פ י"ט, משא"כ מבחי' שלמעלה מש' אלקי' אני לבדי כו', שז"ע לעת ערב יהי' אורתרמד.
קיצור. שלא ברכו היינו שלא המשיכו המשכת אוא"ס בתורה שזהו ע"י התפלה יהי רצון, והכתרים הם מדומם שבשרשו גבוה יותר ובתושבע"פ לא נמצא כ"א על נת"א, משא"כ טעמים, ומ"ש במ"א שטעמים בחכ' זהו טעם הגלוי ויש טעם הכמוס, שתוק כך עלה במח', מו"ס, וז"ע אירוסין ונשואין, ב"ד, אני לבדי כו'.
(ךג) והנה כל מה שנת"ל בענין הזיתתרמה, הנהתרמו כ"ז הוא בחי' העלאת מ"ן מחוץ לפרוכת, והיינו מבי"ע לאצי', אבל משה הוא בחי' המ"דתרמז שהוא בחי' שושבינא דמלכאתרמח שהוא הממשיך מ"ד שנמשך בעולם האצי', כי מ"ד הוא המברר המ"ןתרמט, וזהו ענין תורתו אומנתותרנ, ודברי אשר שמתי בפיךתרנא, מתניתן מלכתאתרנב כמלך עצמו הגוזר אומר כו' והיא בחי' תורה אורתרנג, כי הגם שבשרשה התורה היא מבחי' שערות שלמטה מן המצות שהם מבחי' גלגלתא בחי' לבנוניות, ארחין דגלגלתאתרנד, מ"מ גילוי התורה היא למעלה מן המצות שהמצות ירדו ונתלבשו בבי"ע כו', משא"כ התורה עם היות שהיא פי' וביאור המצות עכ"ז גם למטה היא בחי' חכ', ולכן במשה כתי' נר תמידתרנה, והיינו כי בבי"ע יש עליות וירידות, משא"כ באצי' דאיהו וחיוהי חד, ומשה הוא בחי' חכ'תרנו דאצי', ובחכ' אתברירותרנז, וגם י"ל כי כל מצוה יש לה זמן פרטי כמו אכילת מצה בפסח, וישיבת סוכה בסוכות <37>