קכו

מהות האותיות אינם בחי' שכל רק הם למעלה מן השכל שא"א להשיג בשכל מהות האותיות ומוצאן במבטא שהם יוצאים מכלי השכל וכנ"ל, רק עיקרם נלקחים מבחי' שלמעלה מן השכל והן נעשית^קפו בחי' לבוש להשכל להשכיל כל דבר בכל לשון מע' לשון, שכל דבר שכל אינו נתפס אלא באותיות, אבל אין האותיות מהות השכל ועצמותו אלא בחי' לבושו כנודע שהשכל מתלבש לפעמים באותיות אלו ולפעמים באותיות אחרים, וכמו המפרשי' והפוסקי' שעם שאומרים דבר אחד עכ"ז כ"א אומר באותיות אחרים^קפז, והיינו מפני כי האותיות אינם ממהות השכל כ"א לבושו, ונת' לעיל שהלבוש הוא מבחי' היותר גבוה שנשפל להיות לבוש כו'.

והנה בזהר ויצא דקנ"ה סע"ב^קפט ע"פ לכן ישכב עמך^קצ פי' ישכב יש^קצא כ"ב, ויש^קצב דא עלמא^קצג עילאה היינו בינה, להנחיל אוהבי יש^קצד, כ"ב נקודא עילאה דאעיל כל ך"ב אתוון, והוא אבא שממנו שרש צורת ך"ב אותיות כמ"ש באג"ה ד"ה ויעש דוד שם וכנ"ל^קצה, וא"כ פי' ישכב י"ל המשכת יש תענוג עליון דעוה"ב תוך ך"ב אתוון, והיינו ישכב כו' בלילה^קצו ההוא^קפח, ולפי משנ"ת לעיל^קצז שבחי' ההשגה והבנה שבעוה"ב זהו מבחי' האור שהוא ההארה המצומצמת שביו"ד, אבל בחי' הענג זהו מעצם האות שהוא הגבה למעלה כו', א"כ פי' יש כ"ב שיתגלה היש והענג שנמשך מעצם האותיות שיש בעוה"ב יאיר ויתגלה דרך האותיות, והיינו שהאותיות יגלו גם בחי' הענג שנמשך מעצם האותיות ולא מבחי' אור השכל שבהם, אך איך יוכל להיות גילוי הענג שמעצם האותיות ע"י בחי' האותיות, מאחר שהלבוש צ"ל שרשו גבוה יותר יתבאר לקמן אי"ה, ובקצרה י"ל שמאחר שהענג שנמשך מהאותיות נעשה גילוי בחי' ענג, וזהו כלל שכל מה שמתגלה אינו אלא בחי' האחרונה שבמשפיע^קצח, והתענוג הוא גילוי ההמשכה מהאותיות א"כ הוא מבחי' אחרונה שבאותיות^קצט לכן ע"י עצם האותיות יוכל לבוא לידי גילוי בהשגה גם מבחי' התענוג שנמשך מהאותיות כו'.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org