שלא בעיון הוא נק' בחי' אותיות ואין בו התגלות כ"כ, וכדי להמתיק דיני לאה להביא מוחין בתוך האותיות צריך להמשיך הארה מיסו"א. והענין ידוע שמוח העיון ומוח הזכרון הוא בחי'פא חכ'פב שלמעלה מהבינה ונק' משכיל שמשם בא השכל, וצריך ללמוד בעיון עד שיומשך שכל מבחי' חכ' שבו מה שהי' תחלה צפון ונעלם ונעשו מוחין להאותיות ונמתקו דיני לאה ונעשה כן בכל העולמות מוחין להאותיות, ולכן עיקר ההמשכה צ"ל מבחי' חכ' יסו"א כי בחכ' שורהפג אוא"סעה, ובחי' החכ' אינה מסתרת על בחי' חכ' דא"ק המלובשת בה כו'פד, ונמצא מובן איך ע"י לימוד התורה בעיון לשמה נמשך תוס' אור בג"ע, כי מצדפה עצם הג"ע הרי ארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב שהוא המשכת הארה לבד כנ"ל, שהוא הארה כל שהוא כמו היו"ד שהיא נקודה אחת, וע"י עיון הלימוד לשמה ממשיכים בבחי' ונהר יוצא שיומשך גם בג"ע מכל האותיות, היינו אור כל האותיות שנמתקי' דיני לאה כנ"ל ע"י ההמשכה מיסו"א, וגם עצם האותיות ממקור האותיות ומקור נש"י ששרשן מבחי' ח"ע אבא יסד ברתא ולפי הנ"ל נמשך תוס' עצום הן בהשגת עוה"ב והן בבחי' הענג כו'.
ובזה יובן מה שכנס"י נק' כלהפו לשון כלתה נפשיפז, כי מחמת שהנשמות שרשן מאותיות התורה והאותיות שרשן מבחי' עדן לכן תשוקת כל א' מישראל ליכלל באחד וחפצו ורצונו להיות ואהבת את ה' אלקיךפח כו', וז"ע לסוסתי ברכבי פרעהפט כי סוסים היינו אותיותצ כמ"ש כי תרכב על סוסיךצא, ולפי שנש"י שרשן מאותיות התורה ע"כ נמשלו לסוסתי, וכמ"ש בת"א פ' בשלחצב בד"ה לסוסתי בענין סוסי' נוקבין וסוסים דוכרין.