קטו

גם יש לפרש זה על השכינה מקור נש"י, כי הנה ס"ר נשמות כלליים^לג שרשן^לה מס"ר אותיות התורה^לו, וכמ"ש מזה^לז בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמורו פ"א^לד, והנה האותיות מקבלים מבחי' חו"ב, וזהו ונהר יוצא מעדן^לח להשקות^לט את הגן הוא בחי' ג"ן^מ סדרים דאורייתא שהם אותיות התורה אשר נהר הוא הבינה^מא שהוא יוצא מעדן חכ' עילאה^מב להשקות את האותיות^מג, ואמנם הנה זהו רק להשקות את האותיות^מד, היינו לאחר שהם נעשים מציאות אותיות^מה, אז להשקותם זהו נמשך מבחי' הנהר דבינה שהוא בחי' ההשגה והבנה, שבחי' השגה והבנה זו יוצא מעדן בחי' ח"ע, אבל עצם מציאות האותיות הנה שרשם הם מבחי' ח"ע עצמה שנק' קדמות השכל כמ"ש באגה"ק סי' ה' ד"ה^מו ויעש דוד שם, דהנה יש ב' בחי' באותיות התורה, הא' הוא עצם בחי' האותיות, והב' הוא בחי' אור ההשכלה המלובש בהאותיות, ועד"מ התהוות^מז אותיות הדבור היוצאות^מח מה' מוצאות הפה אינם דבר מושכל ולא מוטבע בטבע מוצאות הללו^מט להוציא מבטא האותיות ע"י הבל וקול^נ המכה^נא בהן ע"פ דרך הטבע ולא ע"פ השכל^נב כגון השפתים עד"מ שאותיות בומ"ף יוצאות מהן אין הטבע ולא השכל נותן ליציאת^נג ארבע חלקי שינוי ביטוי אותיות אלו ע"פ שינוי תנועת השפתים שמתנוענעות בהבל א' וקול א' הפוגע בהן בשוה^נד, ובמ"א נת' שאל"כ הי' צריך להיות שהיות זמן^נה עד שיצאו האותיות, וכמו המכה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org