קמו

וכמארז"ל מן הארץ לרקיע^תלד מהלך ת"ק שנה בין כל רקיע כו' רגלי החיות כו' אבל לגדולתו אין חקר פי' ולגדולתו בעצמו אין שייך ל' גדולה, רק שבמקום גדולתו אתה מוצא ענוותנותו^תלה שאצלו ית' בחי' הגדולה לענוה נחשבת כי^תלו לשון גדולה נופל על התפשטות אור בבחי' א"ס ואין קץ כו' ולא על מקור האור וחיי החיים שהוא מתגדל^תלז על דבר שהוא כאין ואפס ממש, וזהו לך ה' הגדולה^תלח פי' כי מדת הגדולה היא רק בחי' הארה שנתהוה ממך וג"ז ע"י צמצום והתפשטות והמשכה שע"ז מורים אותיות יו"ד ה' וא"ו דש' הוי', ותי' ה' ל' הויה כו' שנתהוה ממך מדת הגדולה, וע"י התבוננות זו נמשך לאדם ג"כ לב נשבר ונדכה שיהי' שוה בעיניו כל עניני העולם^תלט שנופלים תחת הזמן עבר ועתיד והוה ולא יתאוה להם ולא ישית אליהם לב כלל, כי יאמר ללבו הרי קודם זה כמה שנים לא עלתה על לבי כלל לחשוב ולהרהר בענין זה, ואחר כמה שנים לא יהי' הדבר ולא יבוא כלל, ולכן גם עתה יהי' דומה בעיניו כאלו היום קודם הזמן הזה ואחריו, וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד^תמ שרואה בבחי' ראי' ממש מה שנולד אח"כ שלא יהי' הדבר הרע כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ^תמא כו'^תמב, ואחרית כל דבר הוא רימה ותולעה^תמג והוה ונפסד, וזהו אתה פוררת בעזך ים^תמד, פי' ים^תמה נק' כמה בחי' שהם מצולות ים וכמ"ש ותשליך במצולות ים^תמו כל חטאתם, ואתה מפרר ומפזר^תמז אותם בעזך היינו ע"י בחי' התבוננות הנ"ל אין לו תפיסת מקום להחשב^תמח בבחי' יש רק יפרר ע"י בחי' לב נשבר ונדכה^תמט כו'.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org