צו

ל"ב פעמים ש' אלקים במע"ב^כט שהן ל"ב נתיבות חכ'^ל להיות התהוות מציאות הנבראי' נשמות ומלאכים שרפים בבריאה חיות ביצי' ואופנים בעשי'^לא עד בריאת אדם התחתון בגוף ונפש הבהמי שהוא ירידה היותר גדולה ורחוקה, והכל ע"י ש' אלקי' כמ"ש ויאמר אלקי' נעשה אדם^לב, והנה ירידה הגדולה הזאת היא צורך עלי'^לג להיות בחי' ביטול היש לאין בבחי' אתכפי' ואתהפכא, ולכאו' צ"ל ענין עלייה זו אחרי שגם קודם ירידתה והתלבשותה בגוף היתה בטילה בבחי' האין וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו^לד, וכמ"ש בכ"ד שענין העמידה היינו בחי' הביטול^לה בבחי' האין, וא"כ גם אחר בחי' ביטול היש לאין שנעשה ע"י ירידתה, היינו הך ומהו העליה כו'. והענין הוא ע"פ מ"ש סלסלה ותרוממך^לו ולא הוי ידעי רבנן^לז מאי סלסלה, חזי' דהוה מהפך במזי' והיינו להפריד השערות א"ל עד מתי אתה מסלסל בשערך, פי' דהנה יניקת השערות הוא מן המוח שבראש^לח ועכ"ז מקומן וצמיחתן הוא על עצם הגולגולת החופה על המוח, כך התורה בעיון להפריד ההלכות ורמינהו, לא קשי', עי"ז ותרוממך בעילוי אחר עילוי עד אין קץ, דהנה כתי' והחכמה מאין תמצא^לט ששרש התהוות בחי' החכ' הוא מבחי' האין היינו בחי' האין של הע"ס והתכללותן במקורם כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה^מ בבחי' ביטול, אבל עצמותו ית' הוא רם ונשא ונעלה עד אין קץ מגדר וערך הספירות וכמ"ש בזהר שכל הע"ס הם רזא דשמא קדישא^מא, רזא דמהימנותא^מב פי' כמו עד"מ שם האדם אשר יקראו לו אין לו שייכות לעצמיות האדם^מג חכמתו ומדותיו, וז"ש אני הוי' הוא שמי^מד שפי' במד"ר שמי שקרא לי אדה"ר^מה שבשעה שקרא האדם שמות לכל הבהמה והחי', א"ל הקב"ה ואני מה שמי א"ל לך נאה לקרות הוי'^מו, פי'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org