יש מי שאוהבעט שיש מי שמתפעלפ בבחי' אהבה ע"כ עי"ז א"ל רק לבחי' זה כו', משא"כ יראה שמי שהוא איש ירא הוא בטל בתכלית שכל הכחות שלו הם בטלים בתכלית שהוא אין שום מציאת דבר ע"כ עי"ז א"ל לבחי' קדש, בזאת שע"י זאת בחי' יראה יבוא לבחי' קדש כו'. וזהו אל יתהלל חכם בחכמתופא כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותיפב, הגם שחכמה הוא בחי' גבוה מ"מ אל יתהלל בחכמה כ"א בזאת שע"י זאת בחי' יראה עי"ז א"ל לבחי' אותי עצמות או"ס פי' אותי היינו שאין מרומז לא בשום אות ולא בשום קוץפג עצמות או"ס. וזהו גבוה יותר מבחי' איהו תפיס בכולא עלמיןפד, כי איהו תפיס בכולא עלמין היינו סוכ"ע שענין סוכ"ע היינו שסובב ומקיף את העולם ולית מאן דתפיס בו שאפי' סוכ"ע הוא ג"כ מובדל מעולם א"כ זהו רק סוכ"ע קדוש בוא"ו, אבל אותי היינו עצמות או"ס בחי' קדש, וע"י זאת בחי' יראה א"ל לבחי' אותי כו'.
וז"ע שם ירושלים דאיתא בתוס' בשם מד"ר ששם ירושלים ע"ש יראה שלםפה שלימות היראהפו, כי ביראה גופא יש כמה מדרגות שיש קצת ירא ויש ירא יותר ויש שלימות היראה, וירושלים נק' שלימות היראה. וכן לימות המשיח נא' והריחו ביראת ה'פז, שענין הריח הוא שהנשמה נהנהפח ממנה, והריח יהי' ביראת ה'. ועיקר שלימות היראה יהי' לע"ל כמ"ש וחשף ה' את זרוע קדשופט ואז יגיעו כולם לשלימות היראה כמ"ש ובאו במערות צורים מפני פחד ה' והדר גאונוצ מחמת עוצם הגילוי שיתגלה לע"ל. כי ענין היראה הוא חותם שוקע ועי"ז יתגלה לע"ל בחי' חותם בולטצא כו'.
ומעתה יובן מ"ש משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלקים ובעבור שתהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. כי הנה הרמב"ן פי' שמה שחרדו