תס

בטל בתכלית ולא נחשב למאומה א"כ זה אינו רבותא כ"כ כיון שהוא אין שום מציאות אינו רבותא שהוא בטל אבל ביטול היש הו"ע הגם שהוא מציאות היש מ"מ הוא בטל, כ"א הי' אין שום מציאות זהו ביטול אמיתי, אלא הגם שהוא מציאות היש מ"מ הוא בטל ע"כ יש מעלה באתכפי' לגבי אתהפכא. מ"מ אינו דומה לביטול אמיתי כי ביטול אמיתי היינו שהוא בטל בתכלית אבל ביטול היש היינו שהוא מציאות היש רק שהוא בטל, כמו כאשר העבד מרכין ראשו ורגלו הגם שראשו ורגלו שוה אז אצלו, מ"מ יש מציאות ראש ורגל שהוא מציאות היש רק שהוא בטל כו'. ע"כ ה' בחכמה יסד ארץ.

וע"כ אנו רואים ששם אחד לשניהם כמו משה עבדי^עד דוד עבדי^עה ששניהם נק' עבד, משה עבדי בחי' חכמה כמ"ש ואנחנו^עו מ"ה^עז שהי' בחי' מ"ה דחכמה ביטול עצמי, דוד עבדי הוא בחי' מל'^עח שהי' מרכבה לבחי' מל' וע"כ אמר אנוכי תולעת ולא איש^עט חרפת אדם ובזוי עם, וע"כ שניהם נק' חכמה היינו חכמה בראש וחכמה בסוף^פ, שניהם נק' יראה, יראה עילאה ויראה תתאה הכל שם אחד רק זה עילא' וזה תתא', כי בחי' החכמה היא שרש ומקור לבחי' המל' כדכתי' ה' בחכמה יסד ארץ, ובשבת עליי' העולמות בביטול דחכמה כו'.

ובד"כ ההפרש בין שבת לחול כמו עד"מ כאשר המל' יוצא לעבדו לחוץ שישתחוה העבד להמלכות^פא זהו רק ביטול היש שהעבד הוא על מקומו רק שהעבד הוא בטל כמו שדרך המל' שעובר על מדינתו שהעם בטל לפני המלך וצריך להיות בטל וכן ראוי להיות שעבד יהי' בטל לפני המלך אבל זהו רק ביטול היש כי העבד הוא על מקומו, אבל כאשר העבד נכנס לפני ולפנים מחדר לפנים מחדר ובא לפני אדונו להשתחוות אלי' אז הוא בטל בתכלית, כך יובן שבששת ימי החול הוא עד"מ המל' שיוצא עבדו^פב לחוץ שזהו רק ביטול היש, אבל בשבת הוא עליי' העולמות היינו כמו שהעבד נכנס לפני ולפנים ובודאי אינו דומה ההשתחוואה שבחוץ להשתחוואה שבפנים, ולכן בשבת כשמתעלה לבוא לשרש ומקור האמיתי בחי' הביטול עצמי אז נעשה הזווג להוליד נשמות, זווגא דכנס"י במלכא קדישא להוליד נשמות חדשות, אך זהו רק גילוי אור כללי וע"י מטרוניתא שבה יש ה"ג מנצפ"ך^פג

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org