ואח"כ כשחושב באותיות המח' אז יודע ההשכלה א"כ ה"ז גילוי העלם העצמי לגבי עצמו, וה"ז כמו אותיות הדיבור לגבי זולתו, דלזולתו אינו ידוע ההשכלה שחושב רק זה הוא יודע שחושב איזה השכלה וכמו"כ אותיות המח' בתחילה כשנופל לו הברק המבריק אינו יודע כלל מהו ההשכלה וע"י באכב לו ההשכלה לידי גילוי, א"כ הם שוים אלא שאותיות המח' הם מגלים לעצמו ואותיות הדיבור מגלים לזולתו, והנה האותיות מאחר שהם מגלים את השכל מוכרח לומר שהם למעלה מהשכל, וזהו מה דאי' דשרש האותיות מקדמות השכלכג, דברק המבריק בכלל שכל יחשב וקדמות השכל הוא למעלה מהברק המבריק, ואותיות הדיבור מאחר שמגלים העלם העצמי לגבי זולתו שרשם למעלה מאותיות המח'כד, נמצא אותיות המח' ואותיות הדיבור שניהם שרשם למעלה מהשכל ובזה או' המח' הם גילוי ההעלם העצמי לגבי עצמו ואו' הדיבור הם גילוי העלם העצמי לגבי זולתו, ובזה מאחר דאו' הדיבור מגלים לזולתו שרשם למעלה מאותיות המח', וכמו"כ למעלה עלמדאת"כ ועלדאת"ג, עלמדאת"כ הוא שמכוסה מזולתו, אבל שם הוא בגילויכה דאל"כ אינו שייך שיקרא בשם עלמי"ן, אך דוקא להמהווה העולם הוא בגילוי, אבל לגבי זולתו הוא מכוסה ונעלם וזהו עלמא סתימין דלא אתגלין, ועלדאת"ג הוא גילוי לגבי זולתו.
והנה ברה"ע הי' בב', ואי' דך"ו דורותכו הי' האלף קורא תגירכז על שלא הי' ברה"ע באלף עד מ"ת שהי' באלף, ואי' בזוהר הטעם שלא הי' ברה"ע באלף, דאלף ר"ת ארורכח, ולפ"ז צ"ל למה הי' מ"ת באלף, וצ"ל דהנה אלף הוא בחי' פלאכט עליון אשר שם כחשיכא כאורהל לא די שהחושך שוה לאור אלא גם האור שוה