מה שאת"ה מוצא מפיך הוא ע"י הדיבור ויש בכח הדיבור שיבוא עי"ז להתפעלות הרבה יותר ממה שהי' קודם ע"י ההתבוננות בשכל, והוא מפני דז"א בעתיקא אחיד ותליאל למעלה משכל רק שנולד משכל אבל שרשם למעלה מהשכל, לכן דוקא ע"י הדיבור שהוא ג"כ למעלה מהשכל מעורר המדות כמו שהם בעצמם, וזהו קול מעורר הכונהלא שע"י קול יכול לבוא לפנימיות נקודת הלב.
וביאור ענין נקודת הלב, הנה ברתא דמלכאלב הוא נקודת ציון וכנס"י היינו שכונס ואסיףלג בתוכו הארה מישראל דלעילאלד, וזהו בכל לבבך ולא נא' בכל לבך, שיש ב' לבבותלה היינו חיצוניות הלב ופנימיות הלב, חיצוניות הלב הוא אהבה שמצד ההתבוננות ומכל דבר יכול להתבונן, דהנה כשיתבונן איך שאין לך דבר למטה שאין לו מזללו למעלה המכה בו וא"ל גדל, דכל דבר יש לו שרש למעלהלז השופע חיות בתוכו וגבוה מעל גבוה שומרלח וגבוה מאליהם, וכמ"ש וברוח פיו כל צבאםלט, ואתה מחי' את כולםמ, שכל דבר יש לו שרש למעלה. וזהו דכתי' בתורה ראה נתתי לפניךמא את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע, דבכל דבר יש מות וחיים, מות הוא חומר גשם הדבר וחיים הוא החיות אלקי המחי' הגשם ההוא, ומזה מובן שהדבר בעצם הוא מות שאם נא' שהוא חיות בעצם א"צ לדבר אחר שיחי' אותו אלא מוכרח לומר שהוא מות בעצם, ולכן יעץ הכ' ובחרת בחייםמב והוא עצה כללית וכמ"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייךמג שהו"ע אוא"ס חיי החייםמד, והחיות של כל דבר הוא חייך, הוא זהו החיות של כל דבר, וזהו רוממות אל בגרונםמה וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגויםמו. דהנה הדיבורים והמח' והמעשים אשר לא לה' המה הוא מקליפות עמלק וכמ"ש אשר קרך בדרך שפעל קרירות בדרך ה'מז, הוא