שממשיכים קדש העליון למטה, וזהו יחוד קוב"ה ושכינתי'פז קוב"ה הוא מה שא"ס קדוש ומובדל ואני ה' לא שניתי, ושכינתי' הוא מ"ש בשכמל"ו, יחוד קוב"ה ושכינתי' הוא שמה שקדוש ומובדל יומשך למטה, ובד"כ שכינתי' הוא המשכת הקו והוא רק הארה מפני שהוא מצומצם, וקוב"ה הוא האוא"ס שלפני הצמצום, והעגול שלפני הקו יומשך בהקו.
והנה קדש הוא מילי' בגרמי' וזהו והחכ' מאין תמצא, וזהו ההפרש בין מוחין למדות, דמדות הם שייכים לעולםפח דוקא כמו עד"מ מי שהוא חסדן או רחמן שייך דוקא כשיש על מי להתחסד או על מי להתרחם, הגם שיש התעוררות שהאדם מעורר ע"ע זה לפני הקב"ה אבל אינו שייך שיעורר לפני עצמו, הגם שמה שנמשך החסד הוא רק השפעת החסד אבל לא עצם המדה, אך אם לו*89 ההשפעה לא היו יודעין המדה כלל כמו וותרן הוא שנותן וקמצן אינו נותן, וכשוותרן אינו נותן אינו יודעין שהוא וותרן, וכן מדיבור יודעין דוותרן אומר שצריכין ליתן ומי שהוא קמצן אומר שא"צ ליתן, אבל לולי זאת אינו יודעין המדה כלל, אבל מוחין יוכל לישב לעצמו ולהשכיל השכלות וכמו גדולי הראשונים הי' מתבודדים ביערותפט כדי שלא יבלבלם שום דבר ויהי'צ תמיד מקושר לאלקות מצד ההתבוננות בגדולת הא"ס, וכן השבטים היו רועה צאןצא כדי שלא יבלבלם שום דבר, והרשב"י שישב במערה זמן רב נתוסף אצלו חכ' דתחילה כשהי' מותיב רשב"י הי' רפב"י אומר י"ב פרוקי ואח"כ כשהי' מותיב רפב"י הי' רשב"י מותיבצג כ"ד פרוקי הרי שנתוסף לו ריבוי חכ' והי' בפ"ע הגם שהי' עם ר"א בנוצב אין זה השפעה, וכן סנהדרין היו נושאין ונותנין ואי' פלוגתא רש"י והרמב"םצד כ"א לעצמו או בן זוגו הכל אינו השפעה, הגם שאמרז"ל ומתלמידיי יותר מכולםצה היינו להוציא מהעלם אל הגילוי