הי' מה שהדליק שמונה ימים פך שלא הי' בו אלא כדי להדליק יום אחד לבד, וא"כ למה כינו לקרותם ימי חנוכה. ובאמת ענין החינוךה הוא עד"מ שמחנכין הקטן להרגילו לילך לביה"ס שזהו בעת התחלתו דוקא, אבל כשמתרגל א"צ כלל לחינוך, ובהמ"קו היו מדליקין ומקריבין קודם שטמאו, א"כ אח"כ כשנצחו כו' רק שלא הי' להם שמן טהור, נעשה נס כו' ומהו קריאת שם חנוכהז, שלכאורה אינו שייך כלל וכלל לענין מה שנעשה נס והדליקו שמונה ימים כו', גם מה שקורין פ' הנשיאים בחנוכהח מובן שיש להם שייכותט זל"ז אשר לפי הנ"ל אינו מובן שייכותם זל"ז, גם צ"ל מ"ש ביום המשח, ואח"כ אמר אחרי המשח אותו כו', ואם זהו ביום אינו אחר המשח, ואם אחר המשח דוקא אינו מוכרח שיהי' ביום המשח אותו, ואיך יתקיימו ב' מקראות אלו כו'. ויובן בהקדם שרש ענין הקרבנות שהיו מקריבים פרים אילים וכבשים ע"ג המזבח, והעיקר הי' הקרבת חלב ודם, ואש שלמעלה הי' יורד על המזבח בדמות ארי'י וכמ"ש בזהר ארי' דאכיל קרבניןיא, וצ"ל שרש ענין זה. ויובן זה ע"פ משארז"ל תפלה כנגד תמידין תקנויב שעיקר ענין התפלה הוא כדי לדבקה בו ית' בתכלית היחוד, ולא די במה שמדבק נפשו האלקי' שהלא היא חלק אלק' ממעליג וגם קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת לפניו כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניויד ומסתמא היתה עמידתה באהוי"ר, במכ"ש ממלאכים דכתי' בהם ויעמידם